מלאך שלי. מלאך יקר ומדהים שלי. מה הייתי עושה בלעדיך, בנאדם מדהים שכמוך?

אני לא חושבת שאי פעם פגשתי בנאדם שמוכן ויכול לתת כל כך הרבה כמוך. לדבר איתי גם אחרי שעות ביה"ס, לשלוח לי הודעות, לדבר איתי בסמסים ובצ'אטים (זה היה פעם ב, אל תעשה מזה סיפור)... הבנאדם היחיד שפגשתי שהשקיע כל כך הרבה בחיים שלי (אין לך מושג כמה הוא עוזר לי עכשיו עם הבגרויות), זה לא אחר מאשר אחיך. אבל regardless of that, אין אף אדם שהשפיע על החיים שלי כמוך.

האמת היא שאני כותבת לך את זה ולא ממש יודעת מה אני רוצה לכתוב. אני יכולה לכתוב לך על היוזמות החדשות של שי פירון, או על איך ש-MIG עוזר לי לסדר את החיים לקראת הבגרויות והפסיכומטרי, או על איך שאני מתכננת ללמוד שבועיים לפני המתכונת/בגרות (מה אני אעשה שאני לומדת לכל אחד שבוע והם שבוע אחרי שבוע?) באזרחות, אבל לא בא לי לכתוב לך על זה. בא לי לכתוב לך משהו קליל יותר, נחמד יותר.

היו לי כמה מחשבות מעניינות השבוע.

מחשבה אחת עלתה לי לראש בזמן שקראתי את ה... אני יודעת... עשרה (?) מכתבים הראשונים שכתבתי לך. אולי קצת יותר. קראתי את המכתבים של אסירות התודה, את המכתבים של הבלבול, את המכתבים של העצב, את המכתבים של הכאב ואת המכתבים שבהם החלטתי שאני לא מוותרת עלייך. קראתי את המכתבים שבהם אמרתי לך כמה אתה מדהים (repeatedly) וקראתי את המכתב שבו אמרתי לך שלא משנה מה יקרה, אני מסרבת לוותר עלייך ואין סיכוי שבעולם שאני אפסיק להעריך ולאהוב אותך. קראתי את המכתבים שבהם התפעלתי מדברים שעשית למעני (וכמה כאלה היו...), ואת המכתבים שבהם הייתי מבולבלת כי לא ממש הצלחתי להבין מה אתה רוצה שאני אעשה. קראתי את המכתבים שבהם הייתי עצובה על איך שזה נגמר. המכתב היחיד מהעשרה הראשונים שלא קראתי הוא המכתב שבו אני אומרת לך להתראות, אבל אני קוראת אותו כל כך הרבה שיכולתי לוותר. הוא תמיד גורם לי לבכות, בכל פעם שאני קוראת אותו, וזאת לא הכוונה שלי.

ובסופו של דבר, מצאתי את עצמי בוכה. בוכה לא כי הייתי עצובה, אלא פשוט כי המחשבה על כל הרגעים האלה היתה מרגשת מדי. היו שם קטעים עצובים והיו שם קטעים מכאיבים, אבל בעיקר היו שם דברים מדהימים, מרגשים. היתה שם נערה שמסרבת לוותר על הבנאדם היחיד שהיא מרגישה שמבין אותה בצורה הזאת. היתה שם נערה שנדהמה מהנדיבות ורוחב הלב והאכפתיות שהפגנת כלפיה. היתה שם נערה שכאב לה כי היא לא היתה מסוגלת לוותר על הבנאדם שהיא אהבה כל כך, ובכל זאת נאלצה לעשות את זה. ותגיד מה שתגיד, זה היה מרגש.

אז החלטתי שכשיהיו לי מספיק מכתבים אני אכתוב מכתבי-קישור ואנסה לשלוח את זה להוצאה לאור. כי זה משהו מדהים לא פחות מ"מלאכים". זה יכול להיעשות משהו מדהים לא פחות ממנו.

אבל גם מצאתי את עצמי תוהה... איך זה יכול להיות שאתה מוותר על משהו נדיר כל כך בצורה הזאת? מילא, אם היית עקבי - אבל אתה אומר לאמא שלי ולמנהלת שזה פוגע בחיים האישיים שלך, וביום ההורים אתה אומר לנו ש"פוגע" זאת לא המילה הנכונה? אתה אומר שזה נדיר ואחרי זה אתה זורק את זה סתם? אני באמת לא מצליחה להבין. מה כבר נערה כמוני, שנתנה לך את כל המרחב שביקשת ועזבה אותך בשקט רוב הזמן למרות שזה היה לה ממש קשה, יכולה לעשות שיפגע בך כל כך? אני באמת לא מצליחה להבין.

ואני כל כך מתגעגעת לזה שמישהו מבין אותי ברמה הזאת.

תגיד... איך זה שהצלחת לגרום לי לחייך יותר מכמעט כל אדם אחר, אבל גם לבכות יותר מכל אדם אחר?   ♥

מלבד המחשבה הזאת, חשבתי גם על מורים השבוע. זה אולי ישמע לך קצת מוזר, אבל חשבתי גם על מורים השבוע, על איך הם באמת ועל איך הם צריכים להיות.

והעליתי אותך כדוגמא.

אני יודעת שאתה מכיר את המורה שלי להיסטוריה, אבל אני לא בטוחה כמה אתה יודע על מה שמתרחש בשיעורים. למרות שיצא כבר שעצרת כשעברת לידנו במסדרון ואמרת שלום ואפילו דיברת עם תלמידים מהכיתה שלי במהלך השיעור, אני לא בטוחה שאתה מודע לזה שכל השיעורים הם קייטנה אצלו והוא לא מלמד כלום. עזוב את זה שאנשים עוברים בגרות, זאת לא הנקודה - הנקודה היא שהוא לא מלמד. לא יוצאים עם שום ערך מוסף מהשיעורים שלו. לא יוצאים עם ערך בכלל, לא רק מוסף, אבל זה כבר סיפור אחר.

והתלהטתי. התחלתי לטעון שזה לא יכול להיות שמורים עובדים ככה, שאין להם כוח והם לא טורחים ללמד וכו'. אמרתי שלא יכול להיות מצב שהילדים לא יזכרו כלום ומה שצריך להיות זה מורה להיסטוריה כמו שהיתה לי בכיתה ט', שלימדה כל כך טוב בשיעור שאפילו אני, שלא לומדת למבחנים ובדרך כלל סבירה+ בהיסטוריה בלי ללמוד, קיבלתי 100 במחצית הראשונה.

ואז העליתי אותך ואת המורה שלי למתמטיקה כדוגמא. "אלה מורים טובים," אמרתי. "אלה מורים שמלמדים. תסתכלי על מר ג'... תסתכלי על איך שהוא סוחף את הכיתה בשיעורים שלו. איך שאפילו התלמידים הכי מנותקים מהכיתה משתלבים בדיונים שהוא נכנס אליהם. תסתכלי על איך ש, נכון שאנשים מדברים, אבל הם גם מקשיבים. תראי איזה מורה מדהים הוא. ולא רק זה - הוא גם דואג לכל התלמידים שלו ועושה כל מה שהוא יכול כדי לעזור להם. את לא חושבת שככה מורה צריך להיראות?"

היא הסכימה איתי, אבל זאת לא הנקודה. רק רציתי לספר לך שאם בסופו של דבר אני אצא לקורס מדריכים במד"א ואיהנה להדריך ואולי בכל זאת אחליט להיות מורה במשרה חלקית (לא למתמטיקה ופיזיקה, הם טיפשים מדי)... אז אתה תהיה ההשראה והדוגמא שלי. אבל גם אם לא, אני תמיד אראה אותך (ועוד בודדים אחרים) כדוגמא לאיך מורה צריך להיראות.

תודה על שאתה כל כך מדהים. ותודה על שקישרת אותי ל-MIG, הוא אחד האנשים הכי מדהימים שפגשתי בחיים שלי. אין לך מושג כמה הוא עוזר לי עכשיו וכמה עצות יש לו.

קצת מזכיר לי אותך ואותי של פעם.

תמיד ♥ ודואגת וגאה להיות תלמידה שלך,

אן.