מה אני אעשה איתך, תגיד לי?

קודם כל, היה מאוד נחמד לדבר איתך היום. אני אוהבת את זה שאתה עדיין מתעניין באיך שהולך לי ושאין לך בעיה לדבר איתי מפעם לפעם. אתה יודע, רק בקטע של "המקצוע הזה מיותר, גם אני לא סבלתי אותו כשהייתי בגילך", לא משהו יותר מזה. זה גורם לי לחייך. (והמקצוע הזה באמת מיותר. כמו שאמרתי לך, אני לא סובלת אותו.)

עכשיו, אתמול בערב אמא ואני עברנו על המועדים שבהם קבעת את מועד ב', וגילינו שבצורה מאוד משעשעת, אחד מהם נופל על הבגרות שלי בכימיה והשני על המתכונת בפיזיקה. אמא אמרה לי שאני יכולה להגיד לך ש"הבנתי שאני לא יכולה לגשת למועד ב', אתה לא צריך לקבוע אותו במועדים שבהם אני עסוקה". אמרתי לעצמי שאם אני אתקל בך היום אני אעשה את זה.

ואז נתקלתי בך היום ועשיתי את זה, ואתה לגמרי פספסת את הבדיחה. התמקדת בעניין המועד ב' (אני לא ניגשת! ניצחת! בסדר! השלמתי עם זה כבר לפני שבועות!), ובמקום לחייך גררת אותי לכמעט-ויכוח מטופש על עניין ציוני ההגשה. כמעט שאמרתי לך שאני לא דואגת לי, אני פשוט לא רוצה שתסתבך על תוספת לציון שלי (אמא שלי אומרת שאם המורה למתמטיקה הצליח להעלות לי בערך שש נקודות, לך גם יתנו, אבל אני עדיין דואגת לך). ונשאלת השאלה- מה אני אעשה איתך?

אתה זוכר את הפעם ששאלתי אותך על החולצה שלך? *חיוך* האמת היתה שאמא שלי אמרה לי שאין מצב שאני אשאל אותך אם תבוא עם חולצה ספציפית באותו היום, אבל שיניתי את זה קצת כי זה באמת היה כבר מטורף מדי. עדיין יש גבולות מורה-תלמיד, אין מה לעשות. אבל בכל מקרה, כששאלתי אותך את זה שאלת אם זאת היתה בדיחה שלא הבנת. יצא לנו לצחוק קצת - היה כיף.

ואז הגיע היום, ונכון שנשפכנו מצחוק כשסיפרתי את זה לאמא, אבל כשהגבת כמו שהגבת כמעט הלכתי לקיר הקרוב ודפקתי את הראש בקיר.

אני כבר מחכה לראות מה MIG יגיד לי על זה. כשהלכתי משם, עדיין בהלם ממך, רק חשבתי לעצמי שכמו שאני מכירה אותו, הוא היה צוחק וממשיך הלאה.

לא שאני משווה אתכם.

בכל מקרה, אני חושבת שאני אגיד לך את זה בפעם הבאה שאני אראה אותך. שתבין שזאת היתה רק בדיחה.

האמת שלא התכוונתי לגעת בזה היום, אבל הזיכרון של החולצה קצת מזכיר לי משהו אחר. באת עם אותה החולצה היום - אבל אתה בטח לא זוכר את זה בכלל. אני אוהבת את החולצה הזאת, ולא ראיתי אותה כבר מזמן - למרות שכבר נעשה חם יותר ואתה מסתובב בקצר יותר. שמתי לב גם שעזבת את הנעליים, אבל לא משנה.

בכל מקרה... זה מזכיר לי את תחילת השנה. ו... והאמת שעוברת עליי תקופה קצת קשה עכשיו (השבוע האחרון נדפק מכל כיוון אפשרי), ויש לי כמה החלטות חשובות לעשות, והייתי רוצה להיות מסוגלת להתייעץ איתך עליהן. חשבתי על זה הרבה אתמול... קראתי כל מיני זכרונות מתחילת השנה, מהכל... וזה קצת קשה. אתה בטח לא תרצה לדעת את זה (מזל שאתה לעולם לא תראה את המכתבים האלה, נכון?), אבל חלק גדול מאתמול סבב סביב זה. אני כל כך מתגעגעת לזה שאתה בחיים שלי, ופשוט הייתי רוצה שתוכל להיות שם שוב.

אתה יודע איזה משפט עבר לי בראש אתמול כשחשבתי עלייך? "When your heart misses someone your mind knows you cannot have". זאת ההגדרה המושלמת. ואני יודעת... זה לא יהיה ככה בשבילך, ואני שמחה שכך, אבל אני יודעת שאני אמשיך להתגעגע אלייך עד הרגע שאני אמות. מה שהיה לנו... מערכת היחסים המדהימה הזאת (ואני אקרא לה חברות, למרות שאתה בטח מעדיף לשכוח את זה)... זה היה משהו מיוחד. הבנה כזאת, תיאום כזה... אלה דברים שבאים פעם בחיים.

אז אני מתגעגעת.

תשמור על עצמך, בסדר? אני רק רוצה שתהיה בטוח ומאושר.

אן.