תתנדפי לי מהחיים כבר.

כי אני יודעת מה העניין. הצקת לי במשך שבועיים עם ענייני מר ג'. "את מאוהבת בו", "את לא יודעת מה את מרגישה", "אין לך מושג מה טוב בשבילך", "את לא מבינה מה את חושבת". נכון, זה מה שאמרת לי? לא אמרת את זה במילים המפורשות, אבל אמרת את זה. זה היה ב-subtext שלך כל הזמן. בין השורות.

את יודעת מה?

לכי זדייני.

כי את לא מבינה איך אני מרגישה. את לא מבינה איך אני חושבת. את לא מבינה את המהירות שבה הראש שלי עובד. את כנראה היית מהאנשים בכיתה שלי שאני צוחקת עליהם (עם אמא רק) שהם סתומים - הציונים שלך היו כל כך נמוכים שלא הצלחת להתקבל לפסיכולוגיה ועכשיו את משחקת בפסיכולוגיה wannabe. מעמידה פנים שאת מבינה תלמידים יותר טוב משהם מבינים את עצמם.

אז נחשי מה? אני לא ילדה. בשעה שלוקח לך להבין משהו המוח שלי כבר הסיק את כל השאר, סקר את כל הבעיות מסביב ועבר על כל הזוויות של הבעיה. את לא מגיעה לרמה שלי, לא שכלית ולא נפשית, ובחיים לא תגיעי. את לא מסוגלת לתפוס שאני בנאדם בוגר עם כמה בעיות של גיל ההתבגרות, ואת לא מסוגלת לתפוס את העובדה שאני מחוננת. את לא מסוגלת להבין שאני הרבה יותר טובה ממה שאי פעם תוכלי להיות.

כי עובדה, אני הולכת לעשות כל כך הרבה בחיים שלי שלא תצליחי להאמין. ואם אני באמת אעסוק בהוראה באיזשהו שלב, אני אוודא לא לשלוח תלמידים שלי ליועצת אם היא תהיה כמוך. כי את לא מבינה. את לא יודעת. ולפי הפילוסופיה שלי, גם לא מגיע לך לחיות. איך אמר שרלוק: Don't speak out loud, you lower the IQ of the whole street.

So FUCK OFF. לא אכפת לי מה יש לך להגיד. לא אכפת לי איזה בעיה את חושבת שזה יוצר. כי אני מסוגלת ללמוד בשנה אחת יותר משאת מסוגלת לתפוס בעשור וחצי, ואני לא פאקינג מאוהבת בו. אני אפילו כבר לא מחפשת אותו יותר. עברתי הלאה. כשאני נתקלת בו אני אומרת שלום כי זה הדבר המנומס לעשות למישהו שהיה כזה חלק מהחיים שלי, זה הכל. מדי פעם אולי חולקת בנוגע למה שהוא עזר לי לעשות.

אז כן, FUCK OFF.

אן,

שהיועצת זימנה אותה לפגישה שוב, כנראה כדי לשקר ולתחמן, ונשבר לה מלשחק באותה הצורה.