אני אוהבת את יום כיפור.

אני אף פעם לא מחכה ליום כיפור, אבל אני אוהבת אותו. אני אוהבת את השקט היחסי ביום הזה, אני אוהבת את שמירת המנהגים, אני אוהבת את הנסיעה לסבא וסבתא לפני כדי לעשות כפרות, אני אוהבת את התחושה שהמשפחה שלנו ביחד בלי כל מסיחי הדעת ביומיום, אני אוהבת את הניתוק מהכל והאפשרות לחשוב, אני אוהבת את ספירת הכוכבים בסוף הצום ואני אוהבת את הארוחה החגיגית שיש בסוף הצום, כשאוכלים רק חטיפים קלים כדי להרגיל את הבטן לאכול שוב. 

מבחינתי יום כיפור זה מנהג. אני לא צמה בגלל שאני מחפשת את הסליחה של אלוהים או כדי להראות שאני מרגישה רע על דברים שעשיתי. המצפון שלי מפותח מספיק בשביל שאני ארגיש רע מיד ואנסה לתקן משהו מיד אחרי שהוא התרחש. ואלוהים... וול, אם לתקן דברים מיד לא גורם לו לסלוח, קשה להאמין שצום של 25 שעות יגרום לא לסלוח. 

אני כן צמה כי ככה גדלתי וכי אני מאמינה בשימור מסורת. מאז שאני זוכרת את עצמי המשפחה סביבי צמה. אמא היתה מכינה לאחותי ולי אוכל אבל תמיד היתה צמה לאורך כל כיפור. היינו יוצאים בערב להסתובב בשכונה (לפעמים ברגל, לפעמים על אופניים ולפעמים על הקורקינט הכחול שהיה לי). בבקרים תמיד היינו משחקים או קוראים. בערב של סיום הצום היינו מכינים את כל הממתקים והחטיפים ומסדרים אותם ואז רצים החוצה לחפש כוכבים. זה משהו שליווה אותי מאז ומתמיד. וכאמור, זה משהו שאני מאמינה בו - שימור המסורת היהודית. 

העניין הוא בלהרגיש את היהדות. אני אמנם חילונית, אבל מאז ומתמיד הגדרתי את עצמי כיהודיה, והשמירה על כיפור היא חלק מזה. אז כמובן שאני לא ממש נהנית מהצום, אבל יש סביבו כל כך הרבה דברים טובים, ובסופו של דבר זה נוגע לשימור של המסורות שאני אוהבת, ככה שזה לא באמת חשוב. 

עוד משהו שאני אוהבת בכיפור הוא הניתוק. לכבות את כל המחשבים, הטלוויזיות, הטלפונים... להתנתק מהכל. להישאר עם ספרים ועם הכתיבה ועם המשפחה ועם המחשבות. להיות מסוגלת להתנתק לחלוטין מכל השטויות ולחשוב באמת, כמו שאני אוהבת לעשות ופחות יוצא לי כשאני עסוקה. סתם לשכב במיטה ולחשוב. 

וזה תמיד מעניין, כי כל יום כיפור הוא שונה. בכל יום כיפור יש משהו מיוחד. תמיד יש משהו חדש, למרות הפאזלים והמונופול והטיולים בחוץ. אז יש שם מסורת שאנחנו תמיד שומרים עליה וכנראה שאני תמיד אשמור עליה, כי אני מאמינה בזה ובכל זאת גדלתי ככה, אבל תמיד יש גם משהו חדש. וזה כיף. 

אני בדרך כלל לא מתעסקת בעניין של סליחות בכיפור מלבד עם המשפחה הקרובה, כי אני מאמינה בהתנצלות ברגע שקורה משהו, אבל אני רק רוצה להגיד כאן סליחה לכמה אנשים:

מר ג׳- אני מצטערת על כל הבעיות שגרמתי לך בחודשים האלו. זה מה שרציתי להגיד לך אתמול ובסוף החלטתי שיהיה חכם יותר לא להגיד. אבל אני באמת מצטערת על כל מה שעשיתי. אני חושבת שכבר אמרתי לך את זה, אבל רק רציתי להגיד את זה שוב כדי לסגור את הסיפור הזה בתקופה הזאת. זה הכל. xx

אמא- אני יודעת שהייתי יותר טובה השנה, אבל עדיין קרה שפגעתי בך, וזה כואב לי כמעט כמו שכואב לי כשאני נפגעת. אני מצטערת על הכל. xo

אבא ואחותי- אני מצטערת על הכל. אני יודעת שאני משתפרת, אבל עדיין. 

שיהיה צום קל לכל הצמים,

וגמר חתימה טובה לכולם.

אן