זוכר איך הייתי באה אלייך בשנה שעברה? כולי מתרגשת, עם עיניים נוצצות מהתלהבות וחיוך ענק על הפנים. הייתי באה, מתיישבת, שואלת, מקשיבה, מספרת, מגיבה. הייתי מגיעה אלייך בהתלהבות עם כל דבר חדש שלמדתי ועם כל דבר שהסקתי לבד, זוכר?
טוב, ככה אני נראית כרגע.
אז כמו שאתה ודאי מנחש (ואולי זוכר, אם סיפרתי לך), לפני שעה וחצי יצאתי משיעור מבוא לפסיכולוגיה הראשון שלי. לפני שש שעות פגשתי בפעם הראשונה את המנחה שלי ואת הכיתה שלי. בפעם הראשונה ישבתי בכיתה במשך שעתיים וחצי, ולא בסתם כיתה, אלא בכיתה שתהיה הכיתה שלי באוניברסיטה במשך כל יום שני עד ה-24 בינואר. ואין לך מושג כמה אני מתלהבת מזה.
אז המנחה שלי נראה נהדר. זאת אומרת, לא מבחינת מראה חיצוני (דמיין אותי מסמיקה), לא על זה הסתכלתי, אלא על יכולת ההוראה שלו ועל האישיות שלו. יש לו חוש הומור, והוא קליל כזה, ויש לו המון דברים מעניינים לתרום, והוא סבלני ורוצה להעמיק ולחקור. הוא אמר כל מיני דברים בשיעור הראשון וכל הזמן חשבתי עלייך ועל עזרא (שמקרינות קטנות ויפות. פעם זאת עוד היתה סדרה שפויה.), כי חצי ממה שהוא אמר אתה אמרת לי, ובגישה שלו הוא קליל יותר ממך ומזכיר יותר את עזרא. חיבבתי אותו בערך עשר דקות אחרי תחילת השיעור.
ונחש מה? הוא נתן דוגמא מסטאר וורס! אתה קולט? סטאר וורס! כמה כבר זה קורה? (דמיין את אותו החיוך הענק שוב) [הלכתי אליו בסוף השיעור לקבל את הדיסקונקי שהשאלתי לו, ובדרך שאלתי אותו אם הוא בקטע של סייפיי או שזה רק סטאר וורס (בכל זאת, זאת קלאסיקה). הוא אמר שהוא עכשיו ראה סטאר וורס, אז הוא לא ממש כמונו, אבל עדיין לא ויתרתי על התקווה!]
ואם היית פה בטח היית שואל על הכיתה, אז אני אספר לך שאנחנו עשרים ומשהו תלמידים, שזאת בערך הכיתה הכי קטנה שאי פעם למדתי בה, ומדובר באנשים בוגרים. אף אחד לא הכתיב, אף אחד לא התבכיין, אף אחד לא רצה קייטנה - כולם באו בשביל ללמוד. חלק עושים את זה כי הם רוצים לעבור את המבחן ואת חלק זה באמת מעניין, אבל כולם באו בשביל ללמוד וכולם אנשים בוגרים. אני חושבת שצדקתי כשאמרתי לאמא שנראה לי שבאוניברסיטה אני אמצא את המקום שלי. (אמא אמרה לי שנראה לה, בהתבסס על דברים שאמרת לה, שאתה בונה על צה״ל בשבילי. אני חושבת שאתה צודק. מעבר לזה שאני מאושרת שבכלל חשבת על זה ושאכפת לך.)
והקמפוס קטן וידידותי וביתי, ואחת היועצות שם בקטע של מד״ב (זאת שקיבלה אותי בתחילת החופש), ואני חושבת שאני הולכת לאהוב את הלימודים האל. ואת ימי שני בפרט.
ואני מאושרת.
סופסוף יש מטרה לימי שני!
אן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm