"תאר לך בני אדם השוכנים מתחת לפני האדמה במעין מערה, שיש לה מבוי-כניסה ארוך הפתוח לרווחה כלפי האור, לרוחבה של המערה כולה. בתוכה הם אסורים בילדותם, כבולים בשוקיהם וצוואריהם, עד שאין בידם לשנות מקומם, ואינם רואים אלא לפניהם, כיון שאין ביכולתם להסב ראשם מפאת הנחושתיים, הרחק מאחוריהם, ולמעלה מהם, דולק אור של אש, ולמעלה, בין האש ובין האסירים, ישנה דרך שלאורכה נבנתה חומה, כאותן המחיצות המפרידות בין עושי הלהטים וקהל-הצופים, שמעליהן הם מראים את להטיהם". [...] ״ועוד ראה-נא שלאורך החומה הזאת נושאים בני אדם כלים למיניהם שבולטים מעל החומה, ופסלי אנשים ושאר בעלי חיים העשויים אבן ועץ וחומרים מחמרים שונים, וכדרכו של עולם –חלק מנושאי-הפסלים ישמיעו קולות, וחלקם – ישתוקו".

בחרתי במשל המערה של אפלטון (מתוך הפוליטיאה) כדי להציג איזושהי מציאות שאני רואה מולי. 

שאלתי פעם את מר ג׳ אם העובדה שאנחנו שונים מהחברה וחיצוניים במידה מסוימת לא מאפשרת לנו לראות דברים מנקודת מבט אחרת, ככה שמצד אחד אנחנו יכולים לעזור יותר ומצד שני קשה לנו יותר להעריך את החברה, כי אנחנו מוצאים בה המון פגמים שרוב האנשים לא רואים. הוא אמר לי שכן. 

וכשאני רואה את העולם וחווה אותו על בסיס יומיומי, כשאני רואה את כל מה שלא נכון בחברה שלנו (ויש בזה יותר שמרוב אנשים מודעים לו), המשל הזה של אפלטון מיד עובר לי בראש. כי בני אדם לא מודעים ולא רוצים להיות מודעים לכל הדברים האלה. ויש לי הרבה מה להגיד על זה, בנוגע לחברה, וחינוך, וכלכלה, ותרבות, ומה לא. אני יכולה לדבר על זה במשך שעות, אבל עכשיו אני בוחרת להתמקד דווקא בנושא אחר: בבעיית הדמוקרטיה. 

בני אדם תמיד יעדיפו את הדמוקרטיה. אני מסוגלת להבין למה - היא מאפשרת להם ״להשפיע״ על התנהלות המדינה, ״לבקר״ את התנהלות המדינה וכו׳. אני מדגישה את העובדה שאני משתמשת במירכאות, כי זה לא בטעות, אלא מכוון - כי בתיאוריה, זה באמת מה שהדמוקרטיה נותנת, אבל במציאות, זה לא מה שקורה, ולא משנה איך תסתכלו על זה. 

לפני שאתם ממהרים למחות, תנו לי להסביר. 

בתיאוריה, המבנה הייחודי של הדמוקרטיה מאפשר לאנשים לשנות. הוא מאפשר הצבעה בכל מספר שנים. הוא מאפשר מחאה (חופש השביתה, חופש הבעת דעה, וכו׳). הוא מאפשר ביקורת, הן של האזרחים (נציב תלונות הציבור, התקשורת וכדומה) והן של משרדים אחרים של המדינה (שאילתות בכנסת, משרד מבקר המדינה וכדומה). הוא מאפשר לאזרחים להביע את דעתם ולהביא לשינוי במדינה שבה הם חיים, שהרי דמוקרטיה משמעותה שלטון העם. 

אבל זה לא מה שקורה בפועל. נכון שהמשרדים לא מתפקדים משהו, ונכון שיש בעיות גם בהתנהלות של המדינה שלנו והדרך שבה הם מצפצפים על האזרחים, אבל תנו לי לגלות לכם משהו: הסיבה העיקרית שבגללה הם עושים את זה היא שאתם מאפשרים להם. כן, אתם מתלוננים בלי הפסקה, אבל לא בפני הממשל, אלא אחד בפני השני. אתם בוכים אחד בפני השני ומחנכים את הילדים שלכם לעשות את אותו הדבר. במקום להשפיע על הדרך שבה המדינה הזאת נראית ומתנהלת, אתם בוחרים לחיות בעולמות הקטנים שלכם, להתלונן בלי הפסקה ולחכות שמישהו אחר יבוא לעשות את השינוי בשבילכם. 

אז, יקיריי, אם לצטט את האוס - צאו מהחורים שבהם אתם חיים! Stop enabling! אם אתם רוצים שיהיה שינוי, אם אתם לא מרוצים מאיך שדברים נראים, תתחילו לעבוד! 

החיים לא משתנים רק כי ביקשנו יפה. לברוח זה לא הפתרון. לשבת בשקט ולחכות שיעבור זה גם לא הפתרון. קומו מהכורסאות והכיסאות שעליהם אתם יושבים כל היום, ותתחילו לעבוד.

אן.