אני כנראה אחד האנשים עם הכי הרבה מזל על הפלנטה הזאת.

אתמול חשבתי לעצמי שהדבר שאני הכי צריכה היום הוא לפגוש את MIG. הייתי בטוחה שקבענו לחמישי הבא, ואחרי ראשון בערב הייתי כל כך מעורערת השבוע שחשבתי לעצמי שהיה יכול להיות נהדר לפגוש אותו. במיוחד כשאני עדיין עם כל הלבטים האלה של מה לעשות בסביבות אחיו.

אז הגעתי הביתה (טוב שהברזתי מההרצאה שהיתה לנו!) וישבתי להתחיל להכין שיעורים בפיזיקה. ובשעה הקבועה שלנו בחמישי פתאום היה צלצול בדלת, ובסוג של הלם קפצתי לפתוח אותה וגיליתי אותו בחוץ. וסוג של נכנסתי להלם כזה שאני פועלת בצורה אוטומטית בתוכו וקצת קשה לי לחשוב בו, אבל לא נורא. דיברנו, ולמדנו, ודיברנו על כל מיני דברים והיה מגניב.

ובאיזשהו שלב שאלתי על אחיו. ולא דיברנו על זה הרבה, אבל הוא רק אמר לי שמה שהוא אומר עכשיו לא סותר את מה שהוא אמר אז, וסיפר לי שהוא באמת העריך אותי ונהנה לדבר איתי. אז זאת לא היתה איזושהי מניפולציה או משהו. אז אני מניחה שאפשר פשוט לעבור הלאה כמו תמיד.

לראות אותו שוב גם עזר לי למצוא איזשהו כיוון. בתקופה האחרונה קצת קשה לי למצוא לעצמי כיוון ואני כל הזמן פונה לאנשים אחרים. ונזכרתי קצת... נזכרתי מה אני אוהבת ונזכרתי מה אני רוצה לעשות ולהיות וכמה שאני רוצה להיות כמוהם. באיזשהו מקום מצאתי את המוטיבציה שלי שוב.

אז כאמור, I'm lucky.

Just thanking whoever sent this angel to me.     ♥

(או שאיך אמרה מדאם דה פומפדור (ד"ה 204)?: "One may tolerate a world of demons for the sake of an angel.")

הדוקטור.

כשחזרתי הביתה עכשיו פתאום הבנתי כמה דומה אני ל-MIG לפעמים.