עבר קצת זמן מאז שהרגשתי דחף לכתוב לך. 

אני לא יודעת למה זה. האמת שלא ממש יצא לי לחשוב על דברים שהיינו מדברים עליהם הרבה. בשבוע שעבר הייתי חולה, אז רוב הזמן הסתובבתי בבית כמו רוח רפאים כי לא הצלחתי לעשות כלום (כולל לחשוב. נחש כמה נורא זה היה עבורי...), וחלק קטן מהזמן גם יצאתי מהבית לפגישה או להרצאה. סיפרתי לך על ההרצאה, וראיתי אותך ביום ההורים, ואני בטוחה ששמעת אותי למרות שלא הסתכלת, ומלבד זה גם הייתי בחצי שיעור פסיכולוגיה ובעוד פגישה. 

מה שכן... אני לא זוכרת מתי בדיוק זה היה, אבל איפשהו בשבועיים האחרונים קלטתי פתאום כמה אני אוהבת ללמוד פסיכולוגיה. אני לא זוכרת אם אי פעם סיפרתי לך איזה מערכת יחסים מעניינת היתה לי עם הפסיכולוגיה: סקרנות, ואז בוז, ואז התאהבות שוב. וכשישבתי ללמוד חומר לשיעור (יום שני האחרון אולי? אולי.) פתאום הבנתי שאני מתלהבת ללמוד פסיכולוגיה אפילו יותר משהתלהבתי להתחיל ללמוד רפואה. 

וזה כל כך מעניין. סיפרתי את זה לאמא והיא אמרה שאם ככה יכולתי להישאר בביה״ס הקודם (זה לא היה עובד, אבל לא משנה) ופשוט לעבור כיתה, אבל אמרתי לה שזה לא יכול היה לקרות. זה לא יכול היה לקרות, כי הייתי צריכה להיזכר קודם כמה אני אוהבת פסיכולוגיה. הייתי צריכה להגיע לכיתה הזאת בביה״ס הזה, לפגוש אותך, להתאהב בך, שאתה תמצא משהו לדבר איתי עליו, להכיר אותך קצת יותר ולצאת מהתאהבות הזאת אבל עדיין לחפש לדבר איתך כי אתה בנאדם כל כך מעניין וחכם, לקרוא את הספר של מישהי שלומדת איתך, ולחבר את כל אלה כדי ללכת לשאול אותך על זה ושתלמד אותי פסיכולוגיה, לא של תיכון, אלא מדברים שלמדת בחיים. רק תראה כמה צירופי מקרים ובחירות נכונות יש כאן. 

[סטטיסטית, זה הכי לא הגיוני בעולם שדבר כזה יקרה. זה סיכוי של אחד להשד-יודע-כמה. אני חושבת שזה די ברור למה אני לא מאמינה בצירופי מקרים ובזה שהכל זה פשוט צירוף מקרים אחד גדול. כי אתה היית צריך להתפתח בדיוק כמו שהתפתחות ולעבור את מסלול החיים שלך עד עכשיו בדיוק כמו שעברת, ולהחליט ללמד פה, ואני הייתי צריכה לעבור את כל זה... אני לא יודעת מה, אבל משהו גרם לזה לקרות.]

בכל אופן, גיליתי שאני נורא אוהבת ללמוד את זה. ואני כל כך שמחה שאני עושה את זה באוניברסיטה עכשיו, גם כי אני אוהבת את המנחה שלנו ואת הקבוצה שלי ואת הקמפוס, וגם כי אני לומדת משהו שאני ממש אוהבת. (סתם לפרוטוקול, דיברנו על אחד הממ״נים, וחלק אמרו שהם לא יעשו אותו. אז כמובן ששאלתי איך הם יכולים לא לעשות אותו, זה הממ״ן הכי כיף (זיכרון, תהליכים קוגניטיביים ומשכל. כמובן שההתלהבות שלי היא מכל עניין הקוגניציה), וקראו לי חננה. חייכתי ואמרתי שנכון, אבל למי אכפת? אני נהנית!)

בכלל, אני גאה בזה שאני גיקית. (אמא אמרה שאמרת לה שאחת הבעיות היא שאני בת, ורוב הגיקים הם בנים, אז קשה לי יותר מול הסביבה. זה מעניין לדעת. אני לא אופתע אם אתה צודק כמו תמיד.)

אני מקווה שאתה שומר על עצמך ושאתה בסדר. יש לי עוד הרבה מה להגיד, כי אני חושבת עלייך ותמיד יש דברים שהייתי רוצה להגיד, אבל אני חושבת שאת רובם כבר שמעת. הדברים הרגילים - שאני מתגעגעת לשיחות שלנו, ושאני מקווה שאתה שומר על עצמך, ויש לי כמה דברים מגניבים לספר אבל לא ממש יצא לי עדיין. תהיות כלליות אם אתה רואה דוקטור הו כי היה את הספיישל וקניתי מברג סוני ועוד לא יצא לי לראות אותך מאז (מאז ה-23 בנובמבר! תאר לעצמך). אתה יודע. 

עוד תהיה איזושהי הזדמנות, אני בטוחה. (-:

בכל אופן, תשמור על עצמך. תתלבש חם ותשתה חם ותדאג שלא יקרה לך שום דבר כי אני לא יודעת מה אני אעשה לך אם יקרה לך משהו. זה היה סופ״ש מטלטל משהו... תשאל את MIG. אז רק תיזהר, טוב?

אן.