לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


~

Avatarכינוי:  The Oncoming Storm

גיל: 28



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2019

Leave out all the rest


I'm strong on the surface

Not all the way through

I've never been perfect

But neither have you

 

עדיין מנסה להבין את הרגשות של עצמי.

או יותר נכון, עדיין לא מצליחה להבין את הרגשות של עצמי.

אחרי שיצאתי מהפגישה הרגשתי כל כך טוב. Lighter. אפילו כל מה שקורה עם ק' - חום וקור וחום וקור - פתאום היה פחות נורא משזה היה לפני. שזה לא מפתיע בכלל (בראש) אבל עדיין רגשית זה היה מוזר. מפתיע. הפתעה טובה.

עדיין כואב לי כל עניין החום/קור הזה. עדיין כואב לי שהיא מוכנה לפגוש את כולם מלבדי. עדיין כואב לי לראות אותה נהנית עם החברים שלה. אני מניחה שבגלל זה המשבר של אתמול הרגיש כל כך... out of place. אבל העניין הוא שכשאין גבולות, אז מרגישים את הכל. אפילו עם מרחק פיזי. ל' אמרה שזה מרגיש לה כמו emotional blackmailing, אבל אני יודעת שמשהו קורה. אז המשבר לא בדיוק הפתיע אותי, אבל... זה שהיא דיברה איתי כן הפתיע אותי, אני מניחה.

זה מוזר, כי איכשהו מצאנו את עצמנו בתפקידים ההפוכים עכשיו, כשהיא זאת שבלחץ ואני הרגועה. למרות שגם אני מפחדת. אבל אני לא סומכת עליה מספיק בשביל להראות לה את זה. סמכתי עליה והיא פגעה בי. פעמיים. בפחות מחודשיים. אמון זה דבר שברירי.

וזה כואב לי שאני לא יכולה לסמוך עליה. זה כואב לי שאני לא יכולה להאמין כשהיא אומרת שהיא פה והיא נלחמת על זה, כי כבר האמנתי לה, והיא פגעה בי. רציתי להאמין לה שבוע שעבר, והיא שוב נעלמה. זה קשה להרגיש שאני מאבדת את אחת החברות הכי טובות שהיו לי אי פעם ואני לא יודעת אפילו אם יש משהו שאני יכולה לעשות בשביל למנוע את זה. כי להילחם אני רוצה, וגם עשיתי את זה, אבל אני לא יכולה להילחם בשמה.

יומיים. זה מה שההרגשה הטובה שלי שרדה. יומיים. איכשהו אני לא מופתעת.

לפחות הכנס בסופ"ש הזה ואז אני קופצת לסטרטפורד ליומיים, אז זה ייתן לי איזושהי הפסקה. זה גם משהו, I guess.

 

"He knew that Thistle could get close, but however much she rubbed or lay against him, she could not get inside.

His throat caught with a strange new pain.

The pain came from feeling stripped bare of fur and even skin. So tender that even a soft paw stroke hurt. It was never that way within the song. It enfolded all of us. But the song ended. The choice was either death or this.

He wanted to cry aloud, Thistle, how do you bear it? What is your word for being only one behind the eyes?

Awake? No.

Alone."

-Ratha's Challenge (p. 177) / Clare Bell

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 24/7/2019 15:40   בקטגוריות מילה עליי, Heartbreak / כאב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



20,577
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Oncoming Storm אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Oncoming Storm ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)