בחיים לא חשבתי שאני אחזיק בלוג 11 שנים.

אבל גם בחיים לא חשבתי שמשהו ממה שקורה בשנים האחרונות יקרה, אז אני מניחה שזה לא כזה חריג.

ובכל זאת, למישהי שהחליפה בלוגים כמו גרביים, זה משמעותי. יומולדת 11 שמח.

החודש האחרון היה... מטורף. החודש הקרוב בטח יהיה עוד יותר מטורף.

אז נגד כל הסיכויים הצלחתי לטוס לליסבון. נגד כל הסיכויים אני טסה בתחילת החודש הבא ללונדון. לא יודעת אם לתמיד, אבל לפחות לכמה זמן. אני בעיקר מבועתת. ביליתי כל כך הרבה זמן בבריחה מלהיות בנאדם בוגר... אין לי מושג איך אני הולכת לעשות משהו מזה. יש כל כך הרבה דברים לסדר. זה נהיה מוגזם לפעמים, ואז אני בורחת חזרה ללוציפר (עונה 5!!!) או לפרויקט הארור הזה שאני עובדת עליו כבר ארבעה חודשים (אני אוהבת את הפרויקט הזה אבל זה קצת מתיש לפעמים). Overwhelming is what it is.

והכל קרה בבת אחת. אחותי היתה פה לביקור, אז היה גם לא מעט תסכול, ואז היא נסעה והייתי עצובה שוב למרות שאני אראה אותה בקרוב יחסית. ואני בפאניקה מכל מה שקורה בערך מהרגע שהחזקתי את הדרכון ביד. ואני מבואסת ששוב לא יצא לי להיפגש עם אחת החברות הכי טובות שלי למרות שהייתי באירופה ותכננו את הכל (תודה covid fucking 19). ואני רוצה את זה, אני יודעת את זה (or rather, אני חושבת שאני יודעת את זה), אבל... הכל כל כך מבלבל ומציף ומלא רגשות וכל מה שבא לי זה להתחבא במיטה ולא לצאת.

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב (אני כבר שלושה ימים מנסה להגיע לזה), והאמת שהתכוונתי לכתוב משהו הרבה יותר מקיף מזה כי אני חייבת להוציא הכל, אבל אני מותשת ומתחיל לכאוב לי (איזה כיף שההרדמה מתפוגגת >.>) ונראה לי שעדיף יהיה לעבור את ה24 שעות הראשונות אחרי העקירה ואז להתמודד עם דברים כשהכל יירגע. אבל בכל מקרה רציתי לכתוב משהו היום כי 10.9. יומולדת לבלוג.

(והתאריך שהוא ואני התחלנו לדבר. אבל אני לא רוצה לחשוב על זה. כואב לי ומבלבל לי מספיק גם ככה.)

(היא אמרה בידיעה שגם ככה זה מציק לה שהיא לא תוכל להיפרד ממנו לפני שהיא נוסעת אבל עדיף להעמיד פנים שהכל בסדר.)

אניוואי...

יומולדת שמח.