אני רוצה את הקול שלך בחזרה.

זה כל כך טיפשי, אבל... הקול הזה היה הכל בשבילי. הייתי מדברת איתך שעות, בכל מקום ובכל מצב. הייתי מדברת איתך, לפעמים בראש שלי ולפעמים בע״פ (למרות שאני מסתובבת בבסיס וגאדדאמיט אם מישהו ישמע אותי ישלחו אותי לפסיכיאטר)ֿֿ. הייתי מספרת לך הכל. הייתי מדמיינת אותך הולך לידי, מעיר משהו על זה שאני לובשת את המעיל שלי למרות שלא עד כדי כך קר, כשאתה בעצמך רק עם ז׳קט עבה ונראה שאתה בקושי מרגיש את הרוח או הגשם, כי ככה זה תמיד היה איתך (אני די בטוחה שראיתי אותך עם מעיל רק פעם אחת, בשישי ההוא שירד ברד). ולמרות שהייתי בחוץ לזמן קצר (בבסמ״ח לפחות), הייתי מדברת איתך תוך כדי ההליכה, ולא משנה מה הציק לי באותו הזמן, כמעט תמיד הייתי במצב יותר טוב כשחזרתי לשיעור. ובמקרים הבודדים שלא הייתי ויכולתי להגיע לביה״ס, זה מה שעשיתי, ואתה האמיתי הרגעת אותי והזכרת לי מה אני עושה ולמה אני נלחמת.

And here's the real kick: I believed you.

דיברתי איתו על זה היום, והוא אמר שאני צריכה להתחיל להגיד לעצמי דברים טובים על עצמי. ואני יודעת שהוא צודק, אבל זה היה אחד התפקידים של הקול שלך. להגיד לי את כל הדברים האלה שאמרת לי במציאות. ואתה ואחיך... אתם היחידים שאי פעם האמנתי להם כשהם אמרו לי דברים כאלה. ופעם הייתי מדברת איתך בראש שלי והיית אומר לי את כל הדברים האלה ואפילו שאני יודעת שהקול הזה הוא תוצר של הקול שלי, הוא גם היה תוצר שלך, והאמנתי לו. הוא נתן לי את הכוח להתמודד עם הטירונות או עם דברים שקרו בבסמ״ח, או בשירות, או עם... הכל, really.

ואז ביליתי שלוש שנים כמעט בלפקפק בכמה טוב אני מכירה אותך וכמה משמעותי מה שהיה בינינו היה, וכאב לי כל כך וכעסתי עלייך כל כך שנטשת אותי עד ש... איבדתי אותו.

זה כמו בRatha's Challenge, אתה יודע? אתה היית אוהב את הספר הזה. Thistle, היא מנסה להתקרב לקבוצה הזאת של ציידים ששומעים שיר בראש שלהם, והשיר הזה מרפא ומרגיע ועוזר להם ומניע אותם. זה כאילו יש להם מעין מוח קבוצתי כזה. אבל הנקודה היא שכשלמישהו כואב או קשה, השיר שם, והוא עוזר להם. וThistle, היא היחידה מהשבט (the Named) שיכולה להתקרב לקבוצה הזאת, כי היא בילתה כל כך הרבה מהחיים שלה בראש שלה, תחת מעין ערפל שלא נתן לה לחשוב. ויש רגע, אחרי שהיא פוגשת את הציידים, שהיא שומעת הד של השיר - היא מרגישה אותו, ממש בקושי, והוא מופיע ונעלם, והיא כל כך רוצה לעקוב אחריו, לתת לו למלא אותה, אבל ברגע שהיא מנסה, הDreambiter מגיע ותוקף אותה. וזה מה שקורה כל פעם שהיא מנסה להתקרב לשיר. כל פעם שהיא נכנסת פנימה לתוך הראש שלה, הDreambiter שם, והוא תוקף כדי להרוג.

והאמת היא שאני אפילו לא יודעת מי או מה הDreambiter שלי כרגע.

במשך שנה ומשהו חשבתי שזה אתה. ואז במשך כמעט שנה חשבתי שזאת היא. ועכשיו... עכשיו אני חושבת שזה בעיקר אני.

ואני יודעת שאמרתי את זה on and off בחודש האחרון, אבל... אני מתגעגעת לקול שלך. אני מתגעגעת ליכולת לדבר איתך בראש שלי. לזה שפעם מזמן היה לי מספיק ביטחון במה שתגיד ובאיך שתתנהג כדי לשמוע את התשובות שלך. ועכשיו כשאני כל כך אבודה ואני בפאניקה והכל מרגיש כמו הרבה יותר מדי... מה שאני הכי רוצה זה להיות מסוגלת לשמוע אותך.

וזה קטע, כי כל הדברים האלה שכתבתי אתמול שכנראה היית אומר לי אם היית פה, כי אמרת לי אותם בעבר בנסיבות דומות? זה פחות או יותר מה שהוא אמר לי היום. שזה בטח לא מפתיע, ואם היית פה כנראה היית אומר שזה אפילו הגיוני, אבל... זה עדיין נגע בי, כי חשבתי לעצמי, איזה קטע שהם כלכך דומים מהבחינה הזאת. ואני חושבת לפעמים על מה שהוא היה אומר לי, באמת שכן, אבל זה לא אותו הדבר כמו לדבר איתך. כי זה לא אותו הדבר גם במציאות, אתה יודע? הפסקתי להאמין.

כאילו, אני יודעת שהאנשים שקרובים אליי מתכוונים למה שהם אומרים, ואני יודעת גם שהם מאמינים במה שהם אומרים עליי. אבל אני לא מאמינה שזה נכון. כבר לא. רק לך ולאחיך האמנתי. ואתה... אתה ראית בי דברים שאני עד היום לא מבינה איפה ראית אותם. ואני כל כך מתגעגעת לקול שלך וללדבר איתך ולתחושה הזאת של האמונה והביטחון שנתת לי. (ורק עכשיו כשאני כותבת את זה אני קולטת כמה textbook התפתחותית זה.)

פשוט... הייתי רוצה לדעת שלא טעיתי, אני חושבת. שאני באמת מכירה אותך. שהקול שלך שבראש שלי מדויק ומתאים לקול שלך במציאות. הייתי רוצה לדבר איתך האמיתי כמו פעם, הייתי רוצה שתישאר כדי לעזור לתקן את הנזק שגרמת, אבל אני חושבת שמה שאני באמת רוצה, יותר מכל דבר אחר, זה את הקול שלך. בראש שלי, איפה שהוא אמור להיות. מנחם ומרגיע ומחבק כמו שהיית במציאות. עכשיו כשאני הכי צריכה אותו.

ואני לא יודעת איך לגרום לו לחזור.

וזה כל כך כואב שאני מרגישה את זה פיזית. בלב. כאילו מישהו מחזיק את הלב שלי באגרוף שלו ולוחץ, חזקחזקחזק, עד שאני בקושי מסוגלת לנשום.

So just... please come back. I need you.

אן.

(אוף זה לא קשור אבל חיים אתגר כל פעם מזכיר לי אותך ואני כבר חודש וחצי מחפשת דברים שלו בטלוויזיה וכשאמרתי את זה לאמא היא אמרה שזאת מחמאה בשבילו אבל מה אני אעשה שיש בכם משהו דומה)