בלי קריאה מחדש, בלי תיקונים. פשוט מה שתכתבי ביום שסבתא שלי נפטרה, יום שלישי האחרון.
סבתא, סבתא שלי.. כ"כ קשה לי לעכל את זה שאת כבר לא כאן איתי.
ולמרות שלא היו לנו שיחות עמוקות תמיד ידעתי שאת פה, אוהבת אותי ואכפתית. תמיד היית נותנת לנו כסף בחגים וכותבת לנו כרטיסי ברכה, שאת רובם לא משרתי ועכשיו אני כ"כ מתחרטת. חשבתי שהסבים שנותרו לי הם חסינים ופתאום אני מגלה שלא... עכשיו אני שוב מבינה גודל של אובדן, אובדן שלך הפעם סבתא, והתמודדות עם זה שלעולם לא תשובי.
ניסיתי להעיר אותך, אפילו דרך שוקו, אבל אפילו הוא שאהבת כ"כ לא הצליח... כשישנתי היום בבוקר שמעתי קולות ושוקו התחיל לנבוח, הייתי בתוכה שעידן מקיא, קמתי וראיתי שאמא בוכה. שאלתי מה קרה והיא ענתה מילה אחת- "סבתא", ואני השבתי "סבתא? איזה סבתא? מה קרה" ואמא קרעה אותי "סבתא מתה".
היום הייתי בלוויה' הראשונה בחיים שלי, בתקווה שבזמן הקרוב גם האחרונה, ליוויתי את אמא והייתי הכי חזקה שיכולתי כדי להיות שם, במלוא כוחי. אבל גם אני רק בנאדם.
את אהבת אותי, וכל הזמן החמאת ואמרת שאני יפה, שאני בובה יפה שלך, שאני שלך. לא משנה מה הייתי עושה תמיד אמרת והזכרת שאני שלך, הילדה (לא במובן הזה של המילה) שלך, "תראו איזה ילדה יפה יש לי, תראו את הנכדה שלי..".
אני מצטערת שלא הספקתי להעניק לך את הידע והנחת שיש לי חבר רציני, להניח את הילד שלי בזרועותייך ולדעת שאת תטפלי בו ותשמרי עליו.
כ"כ אהבת את שוקו, היית מגניבה לו אוכל מתחת לרצפה, קוראת לו ומלטפת אותו. קיבלת נחת משלושתינו, משלושת נכדייך אחרי שעברת חיים מאד קשים.
היית אהבת החיים של סבא, והיה' לו היום כ"כ קשה, הוא נקרע. אני חושבת שהוא קיווה והתפלל שברגע שהוא ייתן לך נשיקה את תקומי ותתעוררי, ממש כמו שלגייה'. היית כ"כ יפה.
שמעתי היום את החברה הכי טובה שלך מדברת עלייך בכזו הערצה, היית הילדה הכי יפה ומאד מוכשרת, כולם אהבו אותך.
ואפילו שלא היו לנו שיחות ארוכות ועמוקות אני זוכרת את הדברים הקטנים. את זה שרצית לקום בכל קידוש בשישי, שהתעניינת תמיד מה קורה איתנו, שתמיד רצית את פינת החום שלך ולקבל נשיקה. שקנית לנו מונופול כשהיינו ילדים קטנים כמתנה לאחד החגים בנוסף לכסף, את זה שתמיד חשבת שהאמא שהעניקה לך את האהבה היא האמא האמיתית שלך.
ואולי לא אמרתי לך מספיק, אבל אני אהבתי אותך כ"כ ואני תמיד אוהב אותך, ואני מצטערת שלא אמרתי לך את זה בכל פעם שראיתי אותך, או שלא ניסיתי להיות איתך ולהעניק לך יותר חום. אבל את בטח יודעת שאהבתי אותך, כמו שאני ראיתי לך מתחת לעיניים את ראית את שלי...
אני שמחה שלא קברנו אותך ליד אמא שלך, שלפחות תנוחי בשקט בגן העדן, ואולי אפילו תחזרי לעוד גלגול, ואכיר אותך בתור ילדה קטנה או חתול. ואולי המתקשרת תוכל להגיד לי.
אני מקווה שתפגשי את סבא ואנשים שאת אוהבת ושתנוחי במשכבך בשלום, לא משנה איפה תהיי ואיפה את עכשיו. אני מקווה שידעת גם רגעים של אושר כמו שאנשים זוכרים אותך, ושמתת בלי ייסורים.
שאת סולחת לי אם אי פעם פגעתי בך. ושיום אחד אני עוד אפגוש אותך, כי אני תמיד אזכור אותך ותמיד אוהב אותך. תשמרי עלינו, ותלווי אותנו, כי אנחנו אוהבים אותך כ"כ, סבא ורונית נקרעו היום וקרעו את כולם איתם. אני לא מאמינה שיום ראשון ראיתי אותך ושפתאום את כבר לא פה.
אני ממשיכה די מהר כרגיל כדי לא לשקוע בעצב, ואת מכירה אותי, אני תמיד שומרת על תדמית הקשוחה והחזקה, ואני צריכה גם לברוח כדי שאוכל לחזק את כל השאר עכשיו כשאת לא פה.
אמא מספרת שאהבת אותי מאד עוד כשנולדתי ואני מקווה שהסבתי לך הרבה נחת. יהיי זכרך ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
