אוריה,
אני רוצה לכתוב לך עכשיו בלי שאף אחד לעולם לא יידע שכתבתי.
אני חייבת להתחיל מהתנצלות.
סליחה.
סליחה על שהתרחקתי ממך כמו מאש, סליחה שרוב הזמן לא הייתי בקשר שלנו באמת, סליחה שלא שיתפתי אותך בכל מה שעבר עליי (כמו שאני תמיד מצפה ממך לעשות), סליחה שאמרתי לך שאני אוהבת אותך כשבאת אליי בתחילת הקשר, סליחה שמאז אמרתי לך כל ערב שאני אוהבת אותך ולא עצרתי לרגע לחשוב מה זה עושה לך, סליחה שויתרתי עלייך כלכך מהר, סליחה שאני לא מצליחה לשחרר, סליחה שאני כזאת אנוכית וחושבת רק על עצמי, סליחה שאכפת לי מעצמי הרבה יותר מידי, סליחה שלא הייתי שם בשבילך כמו שהצטרכת אותי.
במוצש כשנפרדנו, לא הצלחתי להתעצב מספיק, הרגשתי את כדור הכאב והשקעתי אותו פנימה, אומרת לכל האנשים שסביבי שהכל בסדר, שזה לא מעציב אותי, אפילו סלחתי לך. ואז בלילה בכיתי כמו תינוקת, וגם בלילה שאחריו ובזה שאחריו. ומהר מידי נכנסתי למרוצת החיים שלא נתנה לי אפילו שניה להבין מה קורה איתי עכשיו, שלא נתנה לי להרגיש שום דבר, לא אלייך ולא אל עצמי.
בשבוע האחרון התחלתי להצטרך לדבר איתך, וגם את זה הדחקתי, כי זה לא מגיע לך. כשדיברתי עם אביטל היא ניסתה להבין למה אני לא שמה את עצמי במרכז כשאני צריכה את זה, ניסיתי להסביר לה ורק עכשיו אני מבינה באמת, כי כשאני שמה את עצמי - אתם נפגעים. אתה נפגע. ואז זה צורב לי בנשמה כמו המון חתכים עמוקים.
הבעיה האמיתית שלי, היא שאני מבינה דברים אבל באיחור של רגע, כל זמן שהיינו ביחד ניסיתי להגיד לך שאני פה, כל כולי, ושאני שלך. בודאי. וכמה שעות אחרי שנפרדנו כבר הבנתי שכל הזמן הייתי מוכנה לזה, שכבר המון זמן אני לא איתך, לא שלך, לא 'פה'. תמיד היינו מתווכחים איפה זה 'פה' ואיפה זה 'שם', אף פעם לא הסכמת שאני אגיד שאתה זה שרחוק ותמיד האשמת אותי. עכשיו אני מבינה שצדקת. ואני לא מאמינה שאני מודה בטעות של עצמי, אבל בטח, זה קל כשאף אחד לא יקרא את זה חוץ ממני. פחדנית.
מעניין מה תגיד על זה אם זה יוודע לך אי פעם.
המוח שלי עכשיו הוא כמו עיסה מבולבלת של מחשבות, ועד שכבר יש מחשבה מוצקת בראש, שאר המחשבות באות ומשתלטות עליה. אני חושבת שאני צריכה יין רק כדי להבין מה אני רוצה באמת ומאיזה מקום זה מגיע. כמה מסכות שיש עליי עכשיו ואני לא יודעת מה אני רוצה כי זה טוב לי, מה אני רוצה כי זה טוב לך, ומה אני רוצה כי זה מה שנכון לעשות.
אני רוצה לדבר איתך. אני רוצה אותך. אני רוצה שאף פעם לא נחזור. אני רוצה שנהיה ידידים. אני רוצה שנהיה ביחד. אני רוצה לא לראות אותך יותר לעולם. אני רוצה שנתחתן. אני רוצה שתמצא את האחת שתהיה איתך הכי שאפשר כל הזמן. אני רוצה למצוא אדם שההתחלה איתו תהיה חלקה ולא מלאת קשיים כמו שקורה לנו. אני רוצה לא לריב עם הבן זוג שלי על כל הדברים המטופשים שרבתי איתך עליהם. אני רוצה אהבת אמת. אני רוצה אביר ג'נטלמן. אני רוצה מישהו שיודע גם מי שהייתי ולא רק מי שאני היום אבל שלא ישפוט רק על מה שהייתי. אני רוצה מישהו שאף פעם לא הכיר אותי בתור זיו הישנה.אני רוצה הפסקה במחשבות.
הפסקה
אני רק רוצה סדר במחשבות.
אוריה,
תעזור לי? בבקשה. רק פעם אחרונה.
תסמן לי איכשהו. אני רק רוצה שיפסיק לכאוב ככה.
אני חושבת שעכשיו אני מבינה מה זה אומר לאהוב מישהו. או אולי לא בעצם. כבר לא יודעת. הכל מבולבל, זוכר?
פורים שמח. מקווה בשבילך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
