איזה טיפש אני. בחיי.

הייתי צריך לצאת ללוות בשישי שעבר.

הייתי צריך להירשם לקורס צלילה.

".. אבל אני צריך זמן להתאוורר קצת, וממילא יש תגבורים"

כן, יומיים תגבורים, שבאחד מהם הייתי חולה. יופי.

כל יום שעובר, אני רק רוצה שיגמר.

פשוט אין אף אחד. כל מי שאני מכיר לא יכול להיפגש.

ורע לי בבית.

היום בבוקר, ירדתי לבית של סבתא שלי, לומר בוקר טוב ולשאול מה שלומה,

אמרתי בוקר טוב גם לעלמה המטפלת הפיליפינית החדשה, אבן שצריך לבלוע,

וכשדיברתי עם סבתא קצת, היא שאלה אותי איפה אנחנו. עניתי לה שאנחנו בבית.

לראות בנאדם שגידל אותך, מאבד את הצלילות. נורא.

אני חייב לצאת מהבית. מזג האוויר קצת מונע ממני את זה.

וזה לא שיש עם מי להיפגש.

חופש מחורבן, שיגמר כבר.