עוד פעם, קרוב כמו, כמו, לא יודע...

שכבנו בשוכה, בנחל חווארים, הירח המלא האיר את השמים.

שכבנו בשוכה כה קרובים, כמו זיון.

ישבנו מחובקים באוטובוס, כל כך קרובים.

לעזאזל.

אמרתי לעצמי שלא אשתפן הפעם. אבל הבנתי שאיתה זה קצת יותר מורכב.

קרוב כמו זיון.

בדרך חזרה מעוֹבְדַה, היא ישנה עליי, והיה מדהים. התגעגעתי למגע הזה כל כך.

אבל יש לי תחושה שהיא מהטיפוסים שאוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה.

נחמדה לכולם, אבל לא באמת רוצה מישהו. קיוויתי שמשהו ימקד אותי סוף כל סוף.

אבל לא. אני רק הולך ומתפזר בין השתיים. כשאני מתחבק איתה, אני חושב על

למה המתולתלת לא מחבקת ככה. וכשאני מדבר עם המתולתלת, אני תוהה למה

עם המחבקת, קשה לי להגיע לשיחות עמוקות, והן לא הולכות הרבה מעבר ל"שלום שלום".

יש טיפוסים יותר פיזיים. אולי זה מה שאני צריך.

אולי זה מה שאני צריך עכשיו.

כל כך הרבה מחשבות.

והלכתי לצו ראשון, ונשאר לי רק ראיון אישי מחורבן.

לילה טוב.