הכל התחיל בחזרה מוקדם ביום חמישי הביתה.

בשתיים וחצי כבר ישבתי בבית של סבא, שלי.

חמש דקות ארגנתי תיק לנסיעה לערב צוות בטבעון.

לקחתי קו 156 מבנימינה לצומת ליד יקנעם המושבה, ועצרתי אצל חבר.

אכלנו ודיברנו קצת על מאורעות היום, ואח"כ הלכנו לתפוס אוטובוס לטבעון.

דיברנו עם אחד האנשים שמגיעים מחדרה לשם, והוא עבר אצלנו לקחת אותנו,

וכל הדרך שמענו דודו טסה, מהאלבום הזה:

ווואלה הדליק אותי, ואני עכשיו מוריד את הדיסק, אני כנראה אקנה אותו בעתיד

בכל אופן, קמתי לשישי של כלום ומתמטיקה. לקראת הערב, הלכתי לבית הכנסת וכל זה,

וכשחזרתי הביתה חזרתי לנסיונות שלי להתקין מערכת הפעלה למחשב הישן בעודו מחובר לטלוויזיה בסלון למטה.

כל שניה, אבא שלי קרא לי לעשות משהו קטן, עשיתי בזריזות וחזרתי לעבודה על המחשב.

בשלב מסויים הוא התעצבן. בהחלט מרגיז כשאתה לא יכול לסנג'ר את הבן הגדול שלך לכל מני עבודות מציקות

כשהאחים הקטנים שלך כל היום תקועים כמו זומבים בטלוויזיה. תכל'ס.

כ"כ חייב לסיים את המבחנים המזדיינים האלה.

ביי

שבוע טוב