להתחיל ללכת..."

הם היו גדולים.

ומזל שיש איזונים ובלמים.

מזל.

כי בעודי מתגלגל במיטה

מסתובב אליה,

אני תוהה לעצמי,

מהי מהות הפטיש המוזר הזה לבחורות בשנתן...

זה שריטה שלי. אני ישן לידה, שלושה במיטה שלי.

ואני? לא חושב הרבה, חושב לרגע, אולי, ללטף את פניה,

ואז אני מוותר, ומחליט שזה מטופש, ולא בשבילי.

ואני מדבר עם אחרת היום, שלא עונה לי לטלפונים.

בקטע די מעצבן.

וגם היא, רוצה ולא רוצה.

מבין שאכווה אם אשלח את עצמי להתנסות.

השניים הקודמים נכוו, האחד, עושה רושם שאחריי זה, יש לו מישהי אחרת, אבל אף אחד לא

יודע רחשי לב האדם, והשני, לא דיברתי איתו זמן רב, אני לא רוצה להיכנס בין אף אחד.

"מזרח מערך, מערב ליכוד

ואני פה באמצע, אזרח במלכוד"

אני במלכוד.

רוצה להרגיש חי, 

אני אוטוטו 18, ואני מרגיש שעוד לא עשיתי מספיק.

עוד לא אהבתי די.

די.