אולי הגשמתי כבר

את חלום חיי הפשוט.

הגשמתי

אך באופן אחר משציפיתי

ישבתי על כסא הנדנדה בבית

כי הגשם ירד בחוץ

עם אריק ביד אחת

ובירה קרה ביד שניה

והיה לי רגע זעום של אושר.

כל היום לא עשיתי כמעט כלום.

אני חושש ממש שאני הולך לזרוק ככה את השנים שנתתי בראש במתמטיקה

כדי שאני ארד מ-5 יח"ל ביישורת האחרונה.

זה ופיזיקה, שאני פוחד שאני לא אצליח לסגור את זה השנה.

אם אני לא אצליח לשפר את המצב, אני כנראה אגש שנה הבאה, אם בכלל.

ואוליי,

אוליי אני לא באמת בנוי להכניס כל כך הרבה ידע לראש שלי.

אולי אני באמת לא מסוגל לשבת על התחת ולעשות תרגילים במתמטיקה כמו פעם.

בעצם, זה אף פעם לא הלך לי בקלות.

ואני מכלה פה את ימי האחרונים בכתה י"א, ולהתרסק בכל מה שבניתי לעצמי.

הממוצע שלי כרגע עומד על 66. וזה מבאס.

מתלמיד של 90+ נהייתי אחד שמבסוט כשיש לו עובר בפיסיקה (לא קרה פעם אחת השנה).

אולי אני מאלה, שבעוד כמה שנים יסתכלו עליו ויאמרו:

"הוא, הוא יכל להיות מה שהוא רק רצה, והוא זרק הכל לפח".

וזה כל כך קשה, רק הלגרור את עצמך לשולחן ללמוד.

אני לא יודע אם יש לכם מושג בכלל כמה זה קשה לי.