אני מתחיל לכתוב, ולא מצליח להמשיך

כותב פסקה, ולא יכול להמשיך.

עוד ניסיון לסגור קטע.

טיילתי עם מנומשת, קופצנית ורעננה

רצנו יחדיו על הגעות הירוקות

כל רגע בטבע הרגיש כמו מתנה

לנעוץ עוד נקודה לא יכול עוד לחכות

חצינו שדות קוצים בריצה ודילוגים

חייכנו זה לזו וידיים מחזיקים

ישבנו קצת בצל, מכל רגע נהנים

השמש ועורה הבהיר מסנוורים את הפנים

בלילה שכבנו יחד, אחד על יד השני

רק חבל שמזג האוויר מנע הנאה קטנה.

הלחות הייתה נוראה, היה זה לילה חמים ודביק.

היה פער בין הרצוי ע"י רגש הלב, למצוי במזג האוויר.

בניתי הרבה על הסופ"ש הזה, והתאכזבתי מעט.

אך תמיד יש אור בקצה המנהרה, ואנחנו עוד ניפגש.

אם עד אז לא הייתי בטוח שזה זה, עכשיו אני חושב אחרת.

מצחיק, ש"ש אחד שאל אותי אם אנחנו זוג, אמרתי לו

"שמע... לא."