עוד פעם, קרוב כמו, כמו, לא יודע...

שכבנו בשוכה, בנחל חווארים, הירח המלא האיר את השמים.

שכבנו בשוכה כה קרובים, כמו זיון.

ישבנו מחובקים באוטובוס, כל כך קרובים.

לעזאזל.

אמרתי לעצמי שלא אשתפן הפעם. אבל הבנתי שאיתה זה קצת יותר מורכב.

קרוב כמו זיון.

בדרך חזרה מעוֹבְדַה, היא ישנה עליי, והיה מדהים. התגעגעתי למגע הזה כל כך.

אבל יש לי תחושה שהיא מהטיפוסים שאוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה.

נחמדה לכולם, אבל לא באמת רוצה מישהו. קיוויתי שמשהו ימקד אותי סוף כל סוף.

אבל לא. אני רק הולך ומתפזר בין השתיים. כשאני מתחבק איתה, אני חושב על

למה המתולתלת לא מחבקת ככה. וכשאני מדבר עם המתולתלת, אני תוהה למה

עם המחבקת, קשה לי להגיע לשיחות עמוקות, והן לא הולכות הרבה מעבר ל"שלום שלום".

יש טיפוסים יותר פיזיים. אולי זה מה שאני צריך.

אולי זה מה שאני צריך עכשיו.

כל כך הרבה מחשבות.

והלכתי לצו ראשון, ונשאר לי רק ראיון אישי מחורבן.

לילה טוב.

החדר שלי נראה כמו אסון ורסאי

המוח שלי מרגיש בערך אותו דבר.

המסנג'ר המחורבן הזה לא רוצה להפסיק לעלות עם המחשב.

ומוטורולה, הוכיחו את היותם מוטו-טרול-ה, 

כשהם שיחררו בטעות עדכון לרייזר האמריקאי של Verizon Wireless.

איזה תבעים. כל משתמשי הרייזר קפצו על העדכון כאילו היה לחמניות חמות.

העדכון חצי אפוי, ואני צריך להפנים שאני צריך לשלוח את המכשיר לתיקון.

תוכנה זה נחמד, אבל אי אפשר לסדר הכל רק עם תוכנה.

סיפור חביב מהספר "תמונות יפואיות - סיבוב שני"

אבו יצחק הזה, אומר שהכי חשוב לו שיהיה ריח של ילד בבית, בשביל הבריאות.

והנה אוסף אמירות של אבו-יצחק לחיים בריאים יותר.

אני אהבתי את הסיפור

• "תיקח תמיד קצת פחות ממה שבא לך"
• "הבנאדם קם בבוקר, כל הלילה לא אכל כלום, עכשיו הרעב אוכל אותו. אז קודם כל שישתה את הקפה שלו, אחר-כך יקח סיגריה ראשונה בשביל לפתוח את היום. אפ יש שמש בחוץ, שילך לשבת על הבלקון, לחכות עד שהארוחת בוקר שלו תהיה מוכנה"
• "עכשיו היא (אשתו) עוברת על ידו בדרך למטבח, ממהרת מאוד והחלוק שלה חצי פתוח. איז'ה-דאונה-פוטונה! איך מדליקה לגבר את המכונה, איך פותחת לו את המוזיקה בדם. ושתדעו לכם, פה שוכבת המלכודת של השטן. חס ושלום לעשות דברים כאלה לפני הארוחת-בוקר"
• "חשוב מאוד לאכול לאט לאט, החיפזון מהשטן"

בנאדם בן 85, מזיין כמו לא יודע מה, חיי את החיים הטובים, אשה חמישית.

כמה הייתי רוצה לשבת איתם, על המדרכה של ג'מילי

על פיתות עם חומוס וביצה קשה, בירה וערק, 

הרבה זמן שלא מצאתי ספר שיכניס אותי לאווירה שלו.

מזל שלסדרה יש עוד שני ספרים. יש את הסיבוב הראשון והשלישי שלא קראתי.

שלא יגמר לעולם

מסתבר שהייתה גם סדרת טלוויזיה, אני מצטער שראיתי את "למה אין מפתח בבית של חצ'ורה הזקנה". שבר לי את הדמיון.

יונתן, אחד החברים שלי, הציל לי את החופש הזה מלהיות נוראי בצורה טוטאלית.

צלצל אליי באחת וחצי בצהריים, ושאל אותי אם בא לי להצטרף אליהם לטיול באזור טבעון.

אמרתי שדווקא בא לי טוב, למרות שעמוק בלב, רציתי לשקוע במיטה בסופ"ש, ולהיות עוד קצת מדוכא

כי כשהחופש יגמר, לא יהיה לי זמן להיות מדוכא עוד. בקיצור, בשתיים וחצי פגשתי אותם ליד באר יעקב.

משם הלכנו לאיטנו לכיוון יקנעם, כי בערב הייתה הופעה של "כל החתיכים אצלי" ב"תרבותא", היה מטורף,

למרות שהיינו מעט, היה כיף! ובלילה, הלכנו לישון על חציר ביקנעם המושבה, חוויה.

בבוקר היה לנו טרמפ ל"הזורע", ליד מעיין. המים היו קפואים רצח, אז לא נכנסנו, אלא הדלקנו מדורה

והכנו פיצות, שיצאו מדהים, ואז חזרנו ליקנעם המושבה לחבר שלנו.

מהבית שלו לקחתי אוטובוס בארבע וחצי לפרדיס. משם הלכתי ברגל עד למשטרה בזכרון.

עברתי בשולי השדות, בעודי רואה שלטי חברות-אבטחה-באמצעות-כלבים. הגעתי אל מול המשטרה

ומשם לקחתי אוטובוס לברניצקי, והשאר הסטוריה.

והנה אני יושב בבית, בדיוק רואה שקיבלתי 40 עוד פעם בפיזיקה והמבחן היה קל אחושרמוטה.

כוסאמק. מחר קורא פיזיקה.

מצאתי ספר ממש נחמד "תמונות יפואיות - סיבוב שני".

שעה שעה. שעה פיזיקה - שעה יפו.

הסיפורים מציגים את יפו באור מעניין, הייתי רוצה לחיות שם לחודש. לא ביפו של היום, ביפו של הספר.

אני לא יודע אם ומהו השוני, אבל אני בטוח שיש כזה.

ושהטעם הזה של הטיול, ישאר לכל החופש. לפחות אני לא יכול להגיד שלא טיילתי כל החופש.