עכשיו פורשים שוב ידיים

זה הכל מהכל

בעולם הגדול

כשעצומות העיניים אז רואים את הכל

עולם שלם, עולם גדול

ואם הגענו עד הנה

וכל מה שנשאר רק לומר שחיינו

שבכל זאת אפשר

וכל מחר שמגיע הוא התחלה חדשה

ואם הגענו עד הנה

וכל מה שנשאר רק לומר שחיינו

שבכל זאת מחר אולי יביא איזה קסם

אולי יפתור חלומות

עכשיו פורסים את הלחם

הכול הופך שוב פשוט

בעולם הגדול

כל דמעה שחונקת מחליקה בגרון

עולם שלם עולם גדול

עידן רייכל הזה, פשוט מדהים.

הדיסק החדש, רבע לשש, פשוט מושלם.

הפעמים היחידות שיצא לי לשמוע אותו, היו כשאחותי ואמא שלי חרשו את הדיסק שלו

הפעמים שמלא בנות מהפייסבוק מפרסמות שירים שלו, או כש-טלשפר ערך ראיון איתו.

אבל השם של השיר מיד תפס לי את העין. "מה אם נתנשק". ואמרתי, וואלה, אני אקרא את המילים לפני שאני אקשיב למוזיקה.

נשמע סיפור כמעט קלאסי שעשוי היה לקרות לי, אם לא קרא בוואריאציה זו או אחרת.(ע"ע קרוב כמו זיון).התחברתי לפואנטה של השיר.

אני יכול עוד להתפלסף, אבל אני חושב שהמילים יותר חזקות מכל התפלספות:

אחרי הכל ניצחנו וככה זה מרגיש לי
ואם את לא חושבת אז למה את קרובה
ולמה את שואלת על כל מה שכתבתי
אם זה בעצם חי בי או סתם שיר אהבה
ושוב מילים לרגע בורחות לי לאוויר
רגליים עייפות ולב דופק מהיר

ומה אם נתנשק
האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי כשיתרחקו שפתינו
לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד
ומה אם נתחבק
האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר
האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד 

אחרי הכל נרדמנו
הערב הוא שלנו
עם אור ראשון של בוקר
את שוב צריכה לחזור

וקמנו ונפלנו, שתקנו ודיברנו
את מה שלא אהבנו השארנו מאחור
ולפעמים עדיין אני לא מרגיש שלם
הכח בידיים מתחיל להעלם

וחשבתי מה אם נתנשק
האם זה משהו שאת תזכרי תמיד
או תשכחי שיתרחקו שפתינו
לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד
ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר
האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

ומה אם נתרחק
אני שואל אותך אולי גם את עצמי הרי פתאום אני לבד בחדר
אני שואל כי את זורמת בדמי
ומה אם נתרסק
וכשאלך ממך האם את תזכרי את כמה שאהבנו כשהגשם
התמזג עם הדמעות על הפנים

ורק עכשיו להקשיב,

וואו

פשוט מדהים

שאני יכול לעשות הכל חוץ ממה שאני באמת צריך.

ודווקא כשאני הכי לחוץ.

יש את האנשים שמתפקדים טוב תחת לחץ.

לפעמים, לפעמים אני מרגיש שאני לא בנוי לכל זה.

שעוד שנה אחת הייתה מסדרת לי את הראש לגמריי.

כן, לחלק חצי מהבגרויות בי"א ובי"ב, ולהוסיף עוד שנה, שיהיה פחות לחץ.

לא היה לי איכפת.

זה ניראה לי שווה את זה.

אבל הדיבורים האלו לא שווים כלום, כשאני לא נוגע בפיזיקה, ופותר תרגיל-שניים במתמטיקה ביום.

לא טוב.

ואני בכלל טיפש, מצאתי לי זמן להתלהב מ-FarCry3, שהוא באמת משחק מדהים,

נופים משגעים, גרפיקה מדהימה (כשהרזולוצייה על 800X600, אפשר להריץ חלק על very-high)

רואים השתקפויות במים, רואים צלליות חדות, מטורף.

http://www.universityobserver.ie/wp-content/uploads/2013/02/far-Cry-3-3.jpg

זאת תמונה בFULL HD. על ההגדרות הגבוהות (יותר בכיוון ultra\optimal).

עברתי 19 אחוז מכל הדברים שאפשר לעשות במשחק, ואני משחק 3 ימים.

הקמפיין הכללי עורך 20 שעות בערך. אני לא יכול לשרוף אותן על זה, לא עד הקיץ.

ואולי זה מה שעוצר בעדי להיפגש איתה בכלל.

תווי הפנים העגלגלים האלו, יש דמיון.

או שזה רק בראש שלי.

אולי זה רק בראש שלי.