התוכניות השתנו, כולם חזרו שלוש שעות מוקדם מן המצופה, מזל שיש את מי להאשים.
היה נחמד וראיתי שנחמד להיות איתה גם בלי מתווכת ובלי שום דבר ללחלח איתו את הגרון.
אני כבר ראיתי את שנינו מביטים בלהט האחד בשני, ראיתי את זה מגיע ודבר לא קרה.
ליוויתי אותה הביתה ואחרי זה הלכתי להופעה.
עם שני חברים, ראינו כמה פנים מוכרות, את השירים הכרתי.
היה מופע ישיבה של גיטרה חשמלית, בס ושירה.
לא היה לי נעים ממנה, שכמעט כולם חצי התעלמו-חצי הקשיבו כי וואלה לא נעים.
בסוף ההופעה, אחרי ששילמתי את החשבון, ניגשתי אליה ואמרתי לה שהיא שרה ומנגנת נהדר, ושקניתי את הדיסק שלה דיגיטלית בבאנדקאמפ,
והיא, אמרה תודה והושיטה לי עותק פיזי, הרגיש טוב לעשות טוב למישהו, אני חושב שלא עשיתי את זה מספיק בזמן האחרון.
בסוף אני מוצא את עצמי עם מישהי אחרת בסלון, חבר שלי ישן לידי במיטה
ואני חושב לעצמי ששכחתי לשטוף כלים כמו שסבא ביקש.
לא נעים לי ממנו לפעמים.
בכל זאת, הוא שותק לי רוב הזמן על זה שאני מארח חברים שבטח מפריעים לו לישון.
או מחכים לו פרושים על השטיח מדי פעם.
זה לא קרה בד"כ, פשוט זה קרה פעמיים בשבוע האחרון וזה מרגיש לי הרבה, בעיקר מרוכז.
אני תמיד שוכח לשטוף כלים, וכל פעם כשהוא רואה את אוסף הבירות שלי הוא חייב לזרוק הערה.
כי אני יודע שהוא דואג לי, ושאני שותף דיי גרוע בשורה התחתונה.
אני לא רק שחייב להפסיק עם כל זה, אלא גם חייב להראות לו שכן איכפת לי ממנו.
בכל זאת הוא סבא שלי, ואחרי שהוא מתלוצץ עם האורחים שלי וממשיך בשלו,
אני אומר להם שאני מת עליו ושהוא באמת אחלה בנאדם,
אבל שוכח להראות לו את זה.
כינוי:
אוּדוּ
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
