כפי שאתם יודעים (או לא? 
) החופש נגמר בעוד 8 ימים ושבע שעות.
הספקתי לעשות כמעט הכל, רק נשאר לי הדבר שהכי חיכיתי לו הקיץ- קאמפינג על הים :)
אני לא מפסיקה לחשוב על זה ואז אני מתרגשת מחדש, כי אף פעם לא עשיתי כזה דבר.
אפשר לאמר שדי מיציתי את החופש. לא מהמובן שנמאס לי ממנו, אלא פשוט סימנתי וי כבר כמעט על כל הרשימה שכתבתי לפני יותר מחודשיים.
עכשיו נשאר רק עוד שבוע- שאותו אני אנצל בשביל ללמוד למבחן הקיץ בטימטומטיקה בעוד 6 (!!) ימים וכדי לגמור את הספר השני בסדרת "משחקי הרעב"- הסדרה הכי גאונית שקראתי מימיי.
הראשון ייצא בעברית וקראתי אותו לפני בערך 3 חודשים, והשני עוד לא יצא מתורגם אבל שירה- חברה שלי, הייתה בארה"ב וקנתה אותו באנגלית ועכשיו הוא מושאל על ידיי, ואחריי יש תור של עוד שתי בנות שהן במתח טוטאלי לקרוא אותו כבר ואני מעכבת אותן . אז כן, אני צריכה לגמור אותו מהר.
אבל היי, לא אשמתי שהיה לי שבוע סופר עמוס . ולא לשכוח את העובדה שהספר הוא כולו באנגלית 
בגלל שיוצא לי לכתוב פה בבלוג בתדירות די נמוכה ושתמיד אין לי חשק לכתוב ואז כולם מאיצים לי לכתוב (אהמ שי והדר!) אני מניחה שהפוסט הבא יהיה כבר אחרי תחילת שנת הלימודים (צמד המילים האלו נשמעים מחרידים) אז אני אכתוב היום סיכום הקיץ, למרות שנשאר לי עוד שבוע..
השבוע אפשר לומר היה אחד העמוסים-
הייתה לשירה יום הולדת, וחברה שלה אירגנה לה מסיבת הפתעה והיינו צריכות למשך יותר משבוע לשקר ולהזהר לא לפלוט את זה.
לפני המסיבה אני ועוד שתי בנות לקחנו אותה לקניון (איזה תפקיד רציני היה לנו..הא?) ואחר כך ליווינו אותה הבייתה וכולן צעקו "הפתעה!"
(כן, כאילו שלא הבנו מספיק שזו הפתעה -.-) והיו איזה 20 בנות, ככה שהיה די הרבה רעש 
למחרת אני, ענת, שירה ועוד ילדה הלכנו לפארק הרצליה כי זה היה משהו שתיכננו עוד מלפני חודשיים ואף יותר, ואכלנו שם ארוחת בוקר והצטלמנו ואז הלכנו ישר לשבעת הכוכבים וראינו את הסרט "זוהי סדום" - לא סרט מעולה, אבל די מצחיק. מה שכן- הוא לא סרט משפחתי XDDDD
בנוסף לכל זה, החברים הבריטים שלנו באו לביקור, ובאותו ערב היה בעיר שלי מופע של להקת קאברים ששרה שירי "אבבא" וזה היה ממש נחמד עם כל השירים שלהם, ואילנה- הילדה שבגיל שלי, פגשה גם את החברות שלי וזה היה מאוד חמוד כמה שהן התאמצו חזק לדבר באנגלית טובה 
אבל בכללי, אין לי מושג איזה רושם הן עשו עליה. זו תרבות כל כךךךךךךך שונה..
אז הספקתי לעשות הכל ממה שרציתי -מלבד לראות את "ארץ בראשית"- , שיחקתי טניס הרבה, הלכתי לבריכה איזה פעם בשבוע, גם סרטים ראיתי, הלכתי לים עם חברות, ובכללי, בעיקר הייתי עם החברות.
אני חושבת שהקיץ הזה מאוד ביגר אותי. ולא רק אותי, אלא את כל השכבה.
התמודדנו עם מוות של בן אדם קרוב אלינו. ולא סתם- אלא ילדה בת גילנו שלמדת איתה בכיתה כמעט כל יום ולמדת להכיר אותה כמו את כל שאר התלמידים.
עבר כבר יותר מחודש וכולנו עוד עדיין בהלם.
אז כן, מתגברים על זה ועוברים הלאה. הרי אחרי הכל- המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.
למרות שעכשיו אני יותר דואגת לעצמי וכל כאב קטן בגוף שלי מפחיד אותי מאוד כי אני יודעת שזה יכול לקרות לכל אחד, אני תמיד אזכור את אותה המאי
לא בתור ילדה מסכנה שגזלו ממנה את כל חייה בפרק זמן קצת מאוד, אלא בתור ילדה אמיצה שזכיתי להכיר וללמוד איתה בשנתיים האחרונות.
ובכל זאת, איך בדיוק ניכנס בעוד 8 ימים לשערי בית הספר, כשמולינו מודעות האבל מתנוססות בכל פינה, וכשמורים מדברים ומזכירים את שמה כל שנייה?
הממ בטח פספסתי הרבה פרטים אבל חפיף.
בפוסט הבא אני וודאי אכתוב על החוף, על המבחן קיץ, על בית ספר 
אז אממ תהנו מהשבוע האחרון שנשאר, נצלו אותו בשינה כי זה לא יחזור יותר עד ראש השנה XD
הפעם התעצלתי לשים תמונה או סרטון, בכללי זה היה פוסט עצל.
להת' :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nowhere Girl