בכתיבת התזה שלי, אני משתדל להגיע למקומות הזויים במיוחד. משנתפסתי לרעיון שהקונספט הגרמשיאני של ההגמוניה יכול לסייע באישוש הטענה המופרכת במיוחד העומדת בבסיס התזה, איש לא יזיז אותי מכך. קוראיו הוותיקים של הבלוג מבינים כרגע שיהיה כאן גראמשי, קצת פילוסופיה, קיטורים נאו מרקסיסטים על ממשלתנו הנאו ליברלית, יהיו כאן כמה מילים גדולות שאף אחד לא באמת מבין, וזה עוד אחד מהפוסטים המעיקים האלה שאני חייב לשחרר מדי פעם אחרת הלחץ התוך גולגלתי באמת בלתי נסבל. אז אם אתם ממשיכים הלאה זה על אחריותכם, אבל יהיה גם גיא גיאור והוא חתיך!
ההגדרה הגרמשיאנית של ההגמוניה היא, כידוע, "הקונצנזוס הספונטני שמעניקות המסות הגדולות של האוכלוסייה להתקדמות של חיי החברה כפי שקבעה הקבוצה המרכזית והשלטת". הגמוניה זו משתרעת, על פי גראמשי, על פני כל שטחי החיים - חיי התרבות, הדת, האינטלקט, החוק, הפוליטיקה... כאן ניתן לקחת תופעה תרבותית, נאמר את "הרווק" עם גיא גיאור, ולבדוק כיצד היא משקפת את ההגמוניה של הקבוצה השלטת, תהא זו אשר תהא, ואיזה קונצנזוס היא רוצה ליצור, במיוחד כשהמדובר במדיום המוני יוצר תודעה.
הבה נסתכל על גיאור עצמו. בחור נאה למדי, ובהגדרתו, איש הקבוצה ההגמונית בחברה הישראלית. המדובר באשכנזי בלונדיני ותכול עינים, תושב המרכז, יוצא סיירת גולני, ברמן בלילה ונטורופת ביום. המילה "הגמוניה" רשומה על מצחו. ניתן לבחון כל רכיב בהגדרה, ולבחון את התאמתו לקונצנזוס ההגמוני. כך, למשל, הנטורופתיה - עיסוק הנחשב כ"חיובי" ו"בריא", אך לא ממש "אינטלקטואלי". זאת אומרת שלא ממש צריך להיות רופא בשביל זה (על אף שגיאור למד נטורופתיה במשך שלוש שנים). יש כאן "רוחניות" המנוגדת ל"אינטלקט". הקבוצה ההגמונית בשנים האחרונות מעודדת "רוחניות" שבבסיסה חוסר אמון עמוק בכל דבר שהוא אינטלקטואלי או מדעי, והתרכזות ב"אני", הדרישות המינימליות מהצרכן בחברתנו הנאו ליברלית (אל תחשוב יותר מדי. תקנה. זה טוב. בשבילך). שוב - יש לזכור - אין המדובר בגיאור עצמו. ייתכן שהמדובר באינטלקטואל עמוק מיני ים, בעל כוחות ריפוי מדהימים. אני מדבר על התדמית הנשקפת אלינו מן המסך, שהיא לעולם שונה מהאדם עצמו.
לוילה המבודדת בה שוכן הרווק מגיעות כעשרים בחורות שונות. גיאור בן 29. גילן הממוצע 25 (לא בדקתי עד הסוף. התרשמות). העיסוקים בהן הן עוסקות (כל אחת מתוארת, כמיטב תרבות הריאליטי, בהגדרה קצרה נוסח "משה, מלצר, חולון") הם עיסוקים אורבניים סטנדרטים - זו סטודנטית למשפטים, זו דוגמנית בינלאומית, וזו "מתקשרת". בקיצור לופט געשעפט. אין שם משהו מאיים ממש, או שונה ממש. אין שם פועלת ייצור, וגם לא פרופסורית באוניברסיטה (אם כי אלו נדירות בין בנות ה-25). דגימה של ערב מוצלח בבאר בו מברמן הרווק הייתה מעלה, מן הסתם, מבחר לא שונה בהרבה. נשאלת השאלה, מדוע צריך גיאור, בחור נאה וסימפטי, את עזרתה של התכנית במציאת בחירת לבבו? כלום ייתכן שלבחור כה מוצלח יש בעייה הדורשת פתרון באמצעות ערוץ 10 דווקא? וכלום לא היה יכול למצוא את אותן נשים עצמן במקומות הבילוי האורבניים, שכנראה אינם זרים להן (פרט ל"ירושלמית" המוצגת כאילו היא מכוכב אחר) המדובר, על פי התכנית, במהפך רוחני. המדובר בבליין, שהיה בארמן, אך עתה, בגיל 29, הוא מוכן להתמסד. גם כאן המסר ההגמוני, מוסד המשפחה הבורגני מודגש. אתה יכול לשחק כמה שתרצה, אבל יגיע הרגע שתרצה להתמסד. אתה רוצה משפחה גרעינית. אישה, שני ילדים וכלב. פחות מזה לא טוב. זה יותר טוב מחיי רווק הולל, וגם מכל אופציה אחרת.
בין הבאות סינית והולנדית. ההולנדית היא כפי הנראה ישראלית דוברת הולנדית ומכל מקום, שאלת הדת והמוצא לא עלתה במונחים קונפליקטואלים. הסינית מודחת כבר בפעם הראשונה. מחשבת כפירה עלתה בליבי, ונשמטה מייד. מדוע לא תובא ערבייה? שוב יש כאן חתירה לקונסנזוס. סטודנטית סינית חיננית שאינה דוברת עברית ראויה להגיע ל"רווק". לו הייתה "עובדת זרה" הייתה ראויה אולי לנקות את הווילה, או להיות מגורשת על ידי יחידת "עוז". ובאמת, מישהו בדק לה את תוקף האשרה? ובכל אופן. במדינתנו, שראש הממשלה שלה מבטיח לאזרחיה כי בקרוב תוקף כולה בגדר, יש מקום לכל אחד בסדר ההגמוני. הסינית היא ממתק אירוטי אסור. היא תוצג לראווה, אך תישאר בחוץ.
בסופו של הערב שש נשים מושלכות הצידה. אחרות תישארנה לשבוע הבא. ניתן לבחור. הרווק הוא צרכן בעולם שופע. יש הרבה, יש שפע, וניתן לבחור מתוכו. גם בני אדם ניתן לצרוך ולבחור, כאילו היו חפץ. את זו ניסיתי ובזו לא חפצתי. את זו אמשיך ואנסה. עד שאמצא בין השפע את המתאימה.
אני מאחל לו בהצלחה. אני מאחל לו שימצא אהבה. אני רוצה לראות אותו גם בשבוע הבא. אני רוצה להיות אשכנזי ותכול עיניים ובלונדיני ויוצא סיירת. אני רוצה שיהיו לי עשרים נשים לבחור מהן. אני רוצה שיהיה לי טלפון סלולרי כמו בפירסומת.
מחר ב-9:00 בערב, ערוץ 10. לא להפסיד.