הבלוג של אבו אלמוג

כותרת מוזרה, נכון? ובכל אופן המדובר במושג מעניין ביותר מתחום הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה, שניתן ללמוד ממנו גם באשר למצב כאן ועכשיו, ולא רק באשר למצב באיי האוקיאנוס השקט הרחוקים כל כך. כל הרוצה לדעת "כת מטען" זו מהי, וג'ון פרום מיהו, ייטיב אם יפתח את ספרו המרתק של דוקינס (ובכלל ספר הראוי לפתיחה, על אף הסתייגויות, החורגות מעניינו כרגע) "יש אלוהים" במהדורתו העברית שיצאה בידיעות אחרונות בעמ' 291 ואילך. הסבר נוסף נמצא בוויקיפדיה, אלא שמישהו (ודווקא מאלו הפוקדים בלוג זה מעת לעת) שם על הערך כותרת לפיה הוא ראוי לשכתוב בשל כך שניסוחו קלוקל והוא מערבב בין השערות, טענות ועובדות, ואין לי ברירה אלא להסכים עמו. התיאור שאתן להלן אף הוא תיאור הלוקה בניסוח קלוקל ומערבב השערות, טענות ועובדות (וטובל את כולן בקולוניאליזם אירופוצנטרי מתנשא), אלא שכאן הורגלו לכך הקוראים, וגם אין להם את האפשרות הטכנית לשים על עבודתי מיני תבניות.

אז מהי אותה כת מטען? היה היו להם באיים המבודדים שבאוקיאנוס השקט שבטי ילידים, שחיו להם חיי ציידים-לקטים שקטים, וניהלו להם בשלווה את תרבות תקופת האבן, מבלי שהכירו או רצו להכיר כל דבר אחר. והנה יום אחד, בשנת 1942 או אף לאחריה, הגיעו מן הים או מן האוויר אנשים. אנשים אלו בראו חלקת ג'ונגל, כבשו לאורכה רצועה של עפר מהודק היטב, בנו לצידה מגדל גבוה, והלכו להכא ולהתם בצידי הרצועה, כשהם אוחזים במקלות ארוכים. או אז החלו להגיע מן השמיים ציפורי ברזל ענקיות, נושאות כל טוב ומטען רב, ובו גם שימורי בשר משומר, טעים ועסיסי מכל הציד שניתן היה לצוד באי, וגם לא היה מתקלקל זמן רב אם לא פתחת את הקופסה. אותם אנשים לא היו צריכים לעשות שום דבר לפרנסתם. לא צדו, ולא ליקטו, אלא היו צריכים רק לעלות על המגדל, ולצעוד אנה ואנה עם המקלות בשולי המסלול, והנה היו ציפורי הברזל מגיעות ומספקות להם את כל צרכיהם. משנשאלו האנשים מיהם, היו עונים "ג'ון פרום אמריקה" או בקיצור "ג'ון פרום".

יום אחד הסתיימה מלחמת העולם השנייה, והאנשים המוזרים עזבו את האי. הג'ונגל חזר וכבש את רצועת האדמה המהודקת, המגדל התמוטט, וציפורי הברזל חדלו מלבוא, ועמם חדל גם המטען וגם הבשר המשומר. אך הילידים אינם עצלים. חזרו ובראו את חלקת הקרקע, הציבו לצידה מגדל עשוי מחזרן, הצעידו לאורכה הלוך ושוב את צעירי השבט כשהם אוחזים במקלות ארוכים, ועד היום הם ממתינים לג'ון פרום שישוב ויבוא, ויביא עמו את המטען הרב והבשר המשומר.

והנה גם במקומותינו אנו ישנה כת מטען. אנשי כת זו זוכרים את הימים בהם נפגש המנהיג דליל השיער ועטוי השיבה עם המנהיג הערבי על כר הדשא, ועמו המנהיג האמריקני בעל רעמת השיער השופעת והלבנה, ואדום הפנים. אלו נפגשו ודיברו והצהירו הצהרות, ומייד הגיע השלום הנצחי ועמו קופסאות הבשר המשומר. אך כבר שנים רבות שהמנהיג דליל השיער ועטוי השיבה לא נפגש עם הערבי והאמריקני, והסכסוך רק מחריף, ועוד מעט ויהיה למלחמה גרעינית כוללת! אז נשלח את המנהיג שלנו (דליל שיער אבל מנסה לעבוד עלינו בעיניים עם תספורת 'הלוואה וחיסכון', לא עטוי שיבה, אבל כידוע, את צבע השיער שלו קובע היחצ"ן, וזה ניתן לשינוי ברגע אחד), אל המנהיג הערבי והמנהיג האמריקאי (שם אין את הלבן המדושן בעל השיער הלבן השופע והפרצוף האדום, אלא דווקא השוורץ, אבל גם דוקינס אומר שהילידים התרשמו מכך שהיו בין האנשים המוזרים גם לבנים וגם שחורים שהיו עשירים במטען כפי שהיו הלבנים, וג'ון פרום באי אחד הוא לבן, ובמשנהו שחור!) יישבו להם על כר הדשא, ידברו עם עיתונאים, והשלום הנצחי יגיע מייד, ועמו המטען הרב והבשר המשומר.

מה לעשות שכשם שמגדל החזרן אינו יכול לשדר אל המטוסים הרחוקים שיגיעו אל מסלול הנחיתה, והאנשים הצועדים אנה ואנה עם מקלות בידיהם אינם יודעים ליצור קשר עם מטוסי המטען ביבשות אחרות, כך גם משא ומתן, לכשעצמו, בהעדר תכנית מדינית ריאלית, בהעדר נכונות לוויתורי אמת, שנכנסים אליו כמי שכפאו שד, אחוזי דיבוק של שטחים וסרבנות, מסונדלים על ידי דנונים וחוטובלים, ללא כל אמון במשא ומתן, במנהליו מן הצד השני, במתווך האמריקאי, או בתוצאות האפשריות, אינו יכול להביא שלום, או אפילו קופסה אחת של בשר משומר? ואין המדובר במשא ומתן לשם משא ומתן, שכן כל מי ששמע את שר החוץ שלנו באו"ם יודע היטב מה תכניתה המדינית האמיתית של הממשלה, ועד כמה אין המנהלים את המשא ומתן מאמינים שיצאו ממנו תוצאות כלשהן. אז אפילו אחיזת עיניים אין כאן. רק ריטואל טקסי, פגאני, של כת המטען של מפלגת העבודה. ואפילו לא של מנהיגיה, אלא של ציבור התמימים המצביעים לה. אם ננכה מתוכם את אלו המצביעים מתוך ההרגל / הדמנציה / השיטיון או האלצהיימר, נישאר עם מספר מסויים של מצביעים (שגם הם, כנראה, אינם עולים בימים), המאמינים בכך שהמפלגה חייבת להשאר בקואליציה כדי "להמשיך את תהליך השלום". הנה יצעדו המנהיגים אנה ואנה על כר הדשא, והשלום יגיע, כשם שיטפס היליד על בניין החזרן, כשלאזניו "אזניות" עשויות מאגוזי קוקוס ויקרא לג'ון פרום, שיבוא ויביא עמו את המטוסים, ואת המטען, ואת הבשר המשומר!

ואותם קשישים זוכרים את הימים בהם התכנסו השרים, וישבו לישיבות "שרינו" בכורסות העור, והחליטו, וקבעו, וביצעו. כמו בימים הרחוקים ההם... והפרוטוקולים ההם, המחרידים, מהימים הגרועים בתולדות מדינת ישראל, המתפרסמים כיום, דווקא מעלים זכרונות נעימים. איזה שרים, איזה מפלגה! גלילי... יגאל אלון... בר-לב... דיין... גולדה! אח... גולדה. זו שאמרה "הם לא נחמדים" והלא נחמדים נשארו במקומות הלא נחמדים שלהם ולא הגיעו להפריע לנחמדים. זו שאמרה "אין עם פלסטיני" ולא היה עם פלסטיני. זו שהייתה מזוזעת. גולדה... אז הם שבים ומתכנסים, קוראים לעצמם שרים, ומדמיינים שהם מחליטים. אך אין להחלטותיהם שום ערך, והן אינן מתקיימות, ואיש לא שם לב אליהן. והשלטון ברח ואיננו, וכבר עשור שהמפלגה אינה ממנה את ראש הממשלה, והיא הולכת ומתכווצת, הולכת ומצטמצמת, בקואליציה תמידית, כמו אותן מפלגות דתיות שאי אז, בימים בהם הביאו ציפורי הברזל את קופסאות הבשר המשומר, כרתו עמן "ברית היסטורית" שיסודה ברצונן של אותן מפלגות בנתח מהבשר המשומר. והם אינם מבינים מדוע זה ההתכנסויות והישיבות ופורום שרינו וסגן שר הביטחון המחרף ומגדף את שר החוץ, ושר הביטחון עצמו, כל אלו אינם עוזרים, והציפורים אינן חוזרות ואינן מביאות את המטען, וג'ון פרום נעלם והלך. הנה, הם מתכנסים תחת תמונתו של בן גוריון ושל ברל, וג'ון פרום איננו, ולא ישוב עוד. והמפלגה אינה רלבנטית לאיש, ואינה מעניינת איש, ואינה קובעת דבר לאיש. "איש" זו מילה טובה בהקשר. כי נאמנים להרגלם, על מנת להביא את ציפורי הברזל, העמידו בראשם איש צבא, נחרץ ונחוש, שהוא תמצית המפלגה, מצע הבחירות שלה, הסיבה לקיומה, והסיבה שנותנת התעמולה מדוע יש להצביע לה. אבל גם איש זה הסתבר כהדוניסט, הציני והכושל שבין מנהיגי המפלגה לדורותיה, וג'ון פרום ברח לקצווי ארץ ואינו רוצה לבוא.

אל תנודו להם לאנשי מפלגת העבודה. בכת המטען יש קסם רב. יש אמונה שהפולחן המאגי עשוי ביום מן הימים להביא את השינוי המיוחל. הנה הם עוד ישובו לשלטון, אם רק יצעדו אנה ואנה כשמקלות בידיהם. הנה, ישימו מטוס מקופסאות שימורים ריקות עם מדחף מגזע עץ הקוקוס על המסלול, וג'ון פרום יבוא, והשלום איתו, וגם הבשר המשומר. אל תלעגו לאמונתם התמימה. אל תבוזו להם. יש להם אמונה, אמונה אמיתית, ובימינו הטרופים, זה הרבה.