הבלוג של אבו אלמוג

לא הייתי כאן כמה זמן, גם כי ניסיתי במודע להוריד את תדירות הפוסטים, וגם כי היו לי כל מיני עניינים אחרים. מתבשל אצלי פוסט מאוד כבד על הברמס אבל אני אחסוך אותו מכם הערב - ואני מוכן גם לתת התראה מראש, כך שמי שלא נדלק על הז'אנר הזה של קשקוש פילוסופי עמוק כביכול על נושא שאני לא מבין בו כלום, אבל סומך שגם קוראי לא מבינים, יוכל פשוט לחכות לפוסט שלאחר מכן. אבל הערב אכתוב על ביבי. לא משהו ממש ארוך.

אני חושב שהקטע שראיתי היום בחדשות ערוץ 2 היה פשוט משהו היסטורי. הקסם נשבר. הנה הוא עומד מול הקהל, עם המאבטחים, בפוזה שעבדה כל כך הרבה פעמים, ואומר להם בקול עמוק "ליבי אתכם" ו"אני מבין אתכם" (עוד פעם לגזור קופון על יוני. זה מראה שהוא ממש במצוקה). כן, ממש בקול הרדיופוני הזה, שתמיד עובד, וזה לא עבד! וצעקו לו שקרן והורידו אותו מהבמה. כי הוא באמת שקרן. כי הוא הבטיח טייסת ותקציבים ועוד כל מיני דברים, ושום דבר לא קרה. והוא עומד שם כאילו לא קרה דבר. כאילו לא ניצל את האבל של משפחות אבן חן וקליין כדי להיפגש איתם במכוון לפני הראיון בטלוויזיה. כאילו לא כל ילד יודע בדיוק מה עמד מאחורי הלופ האינסופי של השידורים שלו במסוק, ממלכתי, פיקודי. כאילו לא הרים את הטלפון המביך למשפחתו של אבי כהן (תוך התעלמות מהרוגי האסון). הוא עומד שם כי הוא חושב שאם יגיד את המשפטים האלה שתמיד עובדים, בקול הזה, של הקריין ברדיו, אז זה יעבוד עוד הפעם והוא ישרוד עוד יום. אבל הורידו אותו מהבמה בחרפה. זו ההתחלה של הסוף. הוא כבר לא קוסם.

פעמים רבות כתבתי כאן שאני רוצה רק בטובתו. שיהיה באי בודד, רחוק משרה, עם מרגריטה וסיגר ושתי מולאטיות מכל צד (אני באמת מפרגן). וגם רחוק ממני. אז אני לא רוצה שיקרה לו חלילה מה שקרה לצ'אושסקו, אבל זה כל כך מזכיר את הקטע שצ'אושסקו עמד על הבמה, אל מול ההמון, והבטיח נקניק. נקניק! היימצא רומני תחת השלטון הקומוניסטי שלא יוותר על הכל עבור חתיכת נקניק? אבל זה לא עבד. הקסם נשבר. כך גם עם הקול הרדיופוני, הביביסטי. הביביסט לא מוכר נקניק. אין לו נקניק. יש לו את עצמו. מין בועת אוויר חם כזו, בלי מהות. בלי משהו מוחשי כמו נקניק. זו הסחורה. ואנחנו לא קונים יותר. די.

אולי זו התחלת הסוף, ואולי לא. היה חבל לי על המשפחות, חלקן מוכרות לי. היה חבל לי על עם ישראל שנמכר בפרוטות והופרט, וטומטם בסיפורים על האיש השמן והאיש הרזה עד שהסתבר שהאיש השמן צריך לכבות את האש, והאיש הרזה בלע לו את התקציבים וזרק אותו לתוך האש בלי כלים. היה חבל לי על המדינה הזו, שלא הצליחה לבחור הנהגה ראויה משנת 1992, כבר שני עשורים. לא שמחתי בהשפלתו של ביבי. רק קיוויתי. שאולי הקסם פג, ואולי מעכשיו הדברים יקרו אחרת. אולי השיח יהיה על הנושאים האמיתיים ולא על ספינים. אולי יבוא מישהו שיאמר לנו את האמת. ואולי לא.