הבלוג של אבו אלמוג

גארי מור הלך לעולמו, אללה ירחמו. לא שהיה עול ימים. היה בן 58. קצת מוקדם, אבל יחסית לרוקרים, למשל החבר שלו פיל ליינוט, ולסביבה הרעה שהוא הסתובב בה אז אין לו על מה להתלונן. אף פעם לא ממש אהבתי אותו. הוא דווקא הסתובב במקומות לא רעים. ניגן עם ת'ין ליזי שיצאו משם כל מיני דברים אחרים שאני אוהב כמו סנואי וייט, ועם גרג לייק וכאלה, ובכלל עשה המון בלוז והיה מאוד נחמד, אבל תמיד נשמע לי בו משהו מאוד לא אמיתי, מאוד קיטשי, מאוד מזוייף. הוא תמיד נשמע לי כמו שגיטריסט וירטואוזי שמתחרע על הגיטרה צריך להישמע, ולא כמו גיטריסט וירטואוזי שמתחרע על הגיטרה.

ובכל אופן ידעתי ש-88 FM (כן. עוד הפעם. מה לעשות. לא רוצים אל תקראו) נותנים שעתיים שלו בתכנית של בן רד, אז שמעתי. וכמובן שהגיעו לקטע הקיטש הגדול בכל הזמנים, "מדרכות פריז" שנשמע לי תמיד מה זה מזוייף, ומה זה מוזיקת מעליות. אבל נסעתי בדיוק בסח'נין, וירד גשם. והיה ערפילי וחורפי. ועל המדרכה שלידי עברו כמה צעירים וצעירות לבושים במעילים חורפיים ארוכים עם צעיפים צבעוניים, ולרגע היה נדמה לי שאני באמת בפריז בירח דבש עם ש' וצעיר בעשרים שנה. אז גארי, הפעם שיחקת אותה, תנוח בשלום על משכבך.

כשהרמתי את העיניים וראיתי את המסגד הגדול ההרגשה הזו חלפה (למרות שגארי המשיך להתחרע שם על הגיטרה). אבל אז הרגשתי די בבית. לפני כמה זמן אמרתי לש' שבכל מקום שאני רואה בו מסגד אני מרגיש בבית. התשובה שלה הייתה שאלה איך עדיין לא אושפזתי באשפוז כפוי, אבל זה נכון. הנוף הגלילי הנכון, זה עם הבתים הנמוכים הזרועים על צלע ההר, עם עצי הזית, הוא תמיד עם צריח של מסגד. מסגד זה מקום נחמד. באלו שהייתי התקבלתי תמיד במאור פנים, כשלא הייתי במדי צה"ל. אבל זה נושא לפוסט נפרד לחלוטין. שורה תחתונה - נחמד להיות בגליל, ליד הבית, בחורף. נחמד לחיות. חבל על מי שמת. חבל גם על גרי מור.

טוב, בשביל זה לא ממש צריך את הפוסט הזה. אבל רציתי לשתף בעוד משהו קטן, שלא ממש קשור לגרי מור, או לסח'נין או למדרכות. סתם שיר ששמעתי שעשו כל מיני הודים ופקיסטנים באנגליה, שנקרא "Brimful of Asha", שגם אחרי שכתבתי את זה ושמעתי את השיר די הרבה פעמים אין לי מושג מה זה. השיר מדבר על כל מיני דברים שנוגעים לקולנוע הודי, שגם הוא לא כוס הצ'אי שלי. אבל הפיזמון אומר (ואומר ואומר) - Everybody needs a bosom for a pillow" - כל אחד צריך חיק שיהיה לו לכר. ועם זה אני בהחלט יכול להסכים, וזה גם מה שמניע את העולם. בטח ביום הגשום הזה.