הבלוג של אבו אלמוג

כמה וכמה אירועים, בלתי קשורים לכאורה, הביאו אותי לכתוב את הפוסט עם הכותרת הזו.

* מעריב מת. לא משנה איך יקראו לתוצר החדש, ואני באמת לא עוקב, זה כבר לא יהיה 'מעריב'. זה יהיה שופר של הימין המתנחלי הדתי, המתוחזק בהחייאה מלאכותית על ידי כסף זר של מיליונר מחו"ל. לא רלוונטי לשום דבר שקורה מחוץ לעולם המתנחלי. וחבל. כי הייתי מנוי על מעריב, כי היו שם כמה כותבים לא רעים, וכי זה אחד מהעמודים של העיתונאות בארץ, והקריסה שלו מסמנת את הקריסה של כל המבנה. 'מקור ראשון' היה גם הוא, תתפלאו, עיתון לא רע. מוסף התרבות שלו לשבת היה הטוב ביותר, כולל את 'הארץ'. היה לי פעם את הכבוד להתראיין שם בראיון מעניין והמראיין עשה עבודה מעמיקה. הוא היה עיתון אידיאולוגי שייצג ציבור מסויים, ועשה את זה לא רע. לא הציבור שלי, ולא הדעות שלי, אבל לפחות ידעת מה אתה קונה כשקנית את העיתון. היה לו אינטגריטי. כל זה הלך. חבל. אבל הם לא לבד.

* גם הארץ בדרך למות. זה יקרה. אם לא היום אז מחר. אין לו זכות קיום, ויבוא היום ששוקן יחליט שיש לו משהו יותר טוב לעשות עם הכסף שלו, או מישהו יחליט את זה בשבילו. ומי אשם? אני. תתפלאו. הבלוגרים האלה שכותבים טורים קצרים נחמדים ידידותיים ומהלב. באמת! אנחנו גרמנו לדורון רוזנבלום לפרוש. או כך לפחות כותב יוסי קליין. הוא גם נוקב בשם 'אישתון'.  מה שמראה שאין לו מושג על מה הוא כותב. אפשר להגיד הרבה על אישתון אבל 'קצר, נחמד, ידידותי ומהלב' זה לא הוא. אישתון הוא בעייתי. הוא כותב ארוך, קשה מאוד לעקוב אחריו, כל טור שם דורש הקצאה של חצי שעה קריאה אם אתה רוצה לרדת לעומק, יש לו בעייה של עריכה, והוא הידרדר למילים בוטות מאוד בפוסט על לפיד והערק שכפי הנראה שקליין קרא רק את הכותרת שלו. אבל הוא העתיד. קליין הוא העבר. אישתון ביצע כמה מהלכים ראויי הערצה שהפכו אותו מ'בלוג' סתם, לעיתון לא ממסדי שמחכים למוצא פיו. המאבק שלו במערכת הצבאית על המספרים האמיתיים של החיילים המתאבדים ראוי להערצה. אני לא זוכר שום דבר שקליין עשה בשנים האחרונות שמשתווה לזה, מבחינת עיתונאות נטו ואומץ לב. לקליין זכויות רבות בעיתונאות העברית. 'חדשות' היה העיתון הטוב ביותר שהודפס כאן אי פעם. אבל חדשות לא בשטח כבר עשרים שנה, ואיך לומר, זמנם של האדונים מרח' שוקן חלף. רוזנבלום גם הוא היה גדול. אני חושב שקראתי כל טור שכתב אי פעם וספרו מונח דרך קבע על שולחני. אבל הוא ידע בדיוק מתי לצאת לגמלאות.

* פאטמה ווראדי הסטנדאפיסטית הבדואית. אפשר לחשוב שזה מצחיק. שמישהו עבד על ידיעות אחרונות. אפשר ללכת - וכמעט הלכתי בדרך הזו - לנקודה הדאהריסטית, ולקונן עד כמה העיתונאים באזור המרכז אינם מכירים את ההוויה הערבית בגליל. מי שאינו מכיר את מקום מגוריה של 'פאטמה ווראדי' - כפר יסיף הוא כפר שיש בו ריכוז גבוה של אקדמאים, 54% מאוכלוסייתו נוצרים, והוא ידוע בעיקר בחנויות הקרמיקה והאלקטרוניקה המקשטות את רחובו הראשי. הסיכויים שבכפר יאסיף תגור בדואית שלבעלה ארבע נשים והיא הולידה שבע עשרה ילדים, ומתגוררת בפחון זהים למעשה לאלו שבדואית כזו מתגוררת בכפר שמריהו. פאטמה ווראדי אינה אלא השתקפות כל הדעות הקדומות של הכתב כאשר אומרים לו את המילה 'בדואית'. אבל לא זו הנקודה. הכשל כאן אינו תרבותי, אלא עיתונאי. אומרים לך שיש לה 17 ילדים? תבקש לראות ספח של תעודת זהות. מתגוררת בפחון? סבבה. תבקש לראות את הפחון. ארבע נשים לבעל? תבקש לדבר עם אחת מהן. ביליתי את השבוע בציפיה מה יעשה מוסף 'סוף שבוע' השבוע. ואכן, בפינה קטנה הופיעה התנצלות. הגב' הציגה בפני הכתב מצג שווא והיא מתחזה לבדואית. 'במהלך השבוע בדקנו באופן יסודי ומקיף את התהליך שהוביל לפרסום הכתבה והסקנו את המסקנות המתבקשות. אנו מתנצלים בפני קוראינו ונעשה הכל על מנת שטעות כזו לא תתרחש שוב'. מספיק? לא חושב. היה צריך להיות כאן זעזוע ברמה של תחלופה של כל מי שכותב שם, במוסף, חוץ משלמה ארצי. בדקתי וגדי בלום עדיין עורך את המוסף. לא שאני רוצה את ראשו, למרות שהוא חייב לי 15 שקל שזרקתי על העיתון שלו שפירסם שטויות. השאלה היא מה בדיוק הסיק מר בלום. על זה הוא לא מספר לי. מילא. המסקנה היא שאם מישהו רוצה לדעת מה קורה בכפר יסיף, הוא יכול לשאול אותי. לידיעות אין מושג. הפרינט מת. הבלוג שלי חי.

* 'ישראל היום'. היום הם ערכו סקר, והגיעו למסקנה שאסור היה לפרסם את פרשת 'האסיר X שתיים', ולכן רע עשה ידיעות אחרונות (או בלשונם אימפריית הפשע של נוני מוזס) בכך שפירסם את הכתבה. זה אפילו לא מצחיק. זו לא עיתונאות, זו אנטי עיתונאות. 'פטמה ווראדי' היא לפחות ניסיון לחשוף בפני קוראי העיתון משהו מעניין, לא שיגרתי. זו אמירה לקוראי העיתון - 'יש אנשים חכמים מכם שיודעים יותר טוב מכם, ואנחנו חייבים לעשות מה שהם אומרים לנו, ותראו איזה יופי - גם אתם שהשבתם לסקר שלנו מבינים את זה'. נו באמת. זו עמדה כל כך 'פראבדה' שאני בטוח שגם הביביסטים המושבעים יותר מבין אלו שמקבלים בחינם את הזיבלון אינם מאמינים לה. אבל זו לא הנקודה. כל העניין לא רלוונטי לשום דבר. מי שרוצה לדעת על 'האסיר X' יקרא את 'תיקון עולם'. הצנזורה לא משחקת תפקיד בשיקולים של ריצ'רד סילברשטיין. כרגע הוא רק נותן קצת רקע וטעימות וכתבה שעלתה לאתר 'הארץ' והורדה משם באופן מסתורי. אין לי ספק שבתוך ימים יופיעו שם הפרטים המלאים של האסיר X, כשם שהופיעו שם כל פרטי עניין הברנוער כולל השמות של החשודים, הפרטים על הדבר הנורא שיוחס (מקווה שלשווא!) לגדעון סער, ועוד דברים שאנשים חכמים ואחראים רוצים להסתיר ממי שאינו חכם ואחראי כמותם. נכון, יש שם גם נפילות. הוא כתב ש'האסיר X' הראשון הוא גנרל איראני, בטרם התפרסמו פרטיו של זיגייר, אבל עקרונית - אם אני באמת רוצה לדעת משהו אני הולך לשם.

לישראל היום תפקיד חשוב. זו מכת החסד של העיתונות הכתובה בישראל. הוא מרגיל את העם לקבל את הזבל בחינם, הורג את כל מי שפרנסתו על הכתיבה, הצליח להשמיד את מעריב, לערער מאוד את הארץ, ולהפחיד את ידיעות. אחרי שיצליח למוטט את כל אלו, יכול להיות שיחזיק מעמד כמה שנים, עד ששלדון אדלסון או יורשיו יחליטו לסגור את הברז. כי הוא לא בנוי על מודל כלכלי בר קיימא. ואז לא יהיו עיתונים מודפסים בארץ. נקודה.

זה טוב? זה רע? לא יודע. זה קורה. העיתונות החדשה היא האינטרנט. אתרים ממוסדים נוסח YNET או NRG, אתרים פחות ממוסדים נוסח 'חדשות מחלקה ראשונה' בלוגים רציניים יותר ורציניים פחות, כולל הבלוג הזה. הפיד בפייסבוק הוא מהיר יותר, ולעיתים אמין יותר, מכל עיתון. הפיד הזה הוא בעל מהירות בזק, וסדר יום משלו. מאוד מטריד היום את החברים שלי הווידאו עם הילד הערבי בן החמש שבוכה לאחר שנעצר על ידי חיילים. זה אירוע שקיבל כיסוי קרוב לאפסי בעיתונים, וממלא בעשרות ומאות התייחסויות את הפייסבוק והטוויטר. אבל מהומה כזו מחזיקה פחות מעשרים וארבע שעות ועוברים הלאה. עד שידפיסו את העיתון שיתייחס לזה, כבר יהיה לאותו הפיד עניין אחר לענות בו.

ביזור הוא דמוקרטיה. כתיבה עממית היא דמוקרטיה. אלף פרחים יפרחו. גם יוסי קליין וגם שלדון אדלסון לא יוכלו לעצור אותנו. אנחנו העתיד, לטוב ולרע. תצטרכו לוותר על הרבה דברים במעבר מגווייתו של הפרינט לאינטרנט. על עריכה מוקפדת, על מתן האמון העיוור בסמכות של הכתב ושל המערכת, ואפילו על חלק ניכר מהאמינות (ואכן, המעבר מהפרינט לאינטרנט דורש השוואת מקורות ללא הרף, ובדיקה חוזרת ונשנית. הוא מטיל חלק ניכר מהאחריות על הקורא). אבל חשבו על מה שאתם מקבלים! אתם, אנחנו, מקבלים הרבה. ביטול של היררכיות, הסרה של מחיצות. מהירות. הסרת מחסומי צנזורה, לרוב לא ענייניים. 

המדינה הזו הולכת למהלך גדול בעתיד הנראה לעין. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. מוסדות שהיו קיימים עשרות שנים נמצאים בהתמוטטות. האמון במערכות הישנות קורס. משהו חדש קורה. זה חלק מזה. זה התחיל במחאה החברתית, אבל לא נגמר שם. הבחירות האחרונות לא הרגו את זה. לא הקפיאו את זה אפילו. הן רק חיזקו, לטווח הארוך, את המגמה. כשזה יקרה זה יהיה גדול, ויפה, יפה מאוד. ואני והבלוגרים האחרים נהיה שם. הפרינט כבר לא. שלום לעפרו.

שבוע טוב לכולם.