עוד יומיים נותרו ולפחות דבר אחד טוב יקרה כשיגיע יום הכיפורים: יפסקו הפסטיבלים הנוראיים האלה שקורים ברשתות הטלויזיה ובעיתונים,

"חגיגת"  40 שנה למלחמת יום כיפור תיגמר ואני מניח שלפחות האנשים שהיו שם ינשמו לרווחה

וזה לא כאילו  נמסר חומר חדש,החומרים גם הסודיים לכאורה מפרוטוקולים של המלחמה ידועים ולעוסים עד זרה

מלחמות הגנרלים למיניהם,מי אמר למי ומי סרב פקודה למי וכמה אגו נצפה בכל  הדבר הזה,הכל כבר ידוע וגלוי הרבה שנים

לכולם ברור שניצחנו צבאית גם אם קיבלנו כמדינה מכה בתחילת המלחמה שלמדינות רבות אחרות היה לוקח שנים להתאושש ממנה

אבל עזבו רגע את הנצחון הצבאי,הרי מאז מלחמת ששת הימים היינו  באופריית "אנחנו הכי חזקים והכי טובים והערבים הם משהו שתיכף ננפנף אותו בבוז הצידה"

היינו שיכורי כח,רודפי שררה ,התנשאנו,היינו יהירים וחשבנו שהעולם מחבק אותנו לכאורה כי הרי אנחנו עם סגולה ואלוהים בחר בנו מכל העמים וכל הטראש הדתי המגלומני הזה

 ותראו איזה פלא,במלחמה הזאת נתפסנו עם המכנסיים למטה,לא היינו הכי טובים בהתחלה וצילומים של שבויים שמרימים ידיים ונכנעים,טנקים ישראלים שבוערים הן תמונות שלא היינו רגילים לראות והנה ראינו

אבל עזבו את זה ,קשים יותר היו השקרים,של המנהיגים שאנחנו בחרנו,אלה שהחדירו בנו שאנחנו הכי טובים עם חייל האוויר הכי סבבה במזרח התיכון.(ברור לכם אגב  שסבבה היא לא מילה שמתאימה לעניין ובכלל לא אוהב את המילה הזאת סבבה,סבבה אם כבר נדרשתי למילה היא מילה שאולי סבבה להשתמש בה  אבל היא ממש לא מתארת נכון מצבים,סבבה?)

3 ימים  קיוויתי שיבוא חיל האוויר וכשהגיע מידי פעם,התפללתי שלא יפגעו וכשנפגעו,התפללתי שיצנחו בצד שלנו ומשלא צנחו או צנחו בצד שלהם בכינו,

בכינו  גם שהתרסק מטוס פאנטום באמצע סוללת התותחים שלנו,בן עמרם שקראנו לו "פיסריק" מקיבוץ חמדיה חטף רסיס בתחת,פונה ויותר לא ראינו אותו במלחמה

מרגיז אותי נורא שאני שוב קורא את קטנות מחשבתם של גולדה דיין גלילי וחבריהם,מרגיז איך אלה שחשבו שיהיה אפשר לסרב לכל הצעת הסדר שהגיעה מהצד השני,איך ההנהגה בראשות גולדה דיין מסמסה את הצעות האו"ם ,את הצעות ארה"ב את  ההצעות של סאדת ש 4 שנים אחכ שהגיע  לישראל בגין עשה הסכם רע יותר לנו מההצעה המקורית שלו  ובגין היה ליכוד אני מזכיר לכם,זה לא מזכיר לכם אגב עוד ממשלה שאוהבת למסמס..?

ואנחנו חייבים להסתכל מה קרה לנו 40 שנה אחרי מלחמת יום כיפור,אני לא רוצה להדרש לקלישאות או למילים גדולות אבל  אולי כדאי להסיק מסקנה או שתיים מהמלחמה ההיא  ולא אני לא מתכוון למסקנות צבאיות,אלא לתוכנו פנימה כעם,לא הגיע הזמן לממש הבטחות שקיבלנו כילדים והעברנו הלאה לילדינו שלנו?

הייתי כאמור במלחמה ההיא,לוקח זמן להרפא ממה שעברנו שם,לאחדים זה לוקח כמה שנים,לאחרים יותר ואז גם 40 שנה לא מספיקות ואני מחבק  אותם ,בעיקר את חברי היקר שדות

ולצערי המלחמה הזאת לא תלך מאיתנו כל כך מהר,היא לא תלך כל עוד לא ניישם את המסקנות שהיינו אמורים ללמוד ממנה,למשל על ציניות של מנהיגים,על תככים וכסת"ח,לזחיחות והתנשאות ויש מספיק דוגמאות ,לא צריך ללכת אחורה עד מלחמת יום כיפור כדי לראות שלא הסקנו את כל המסקנות(ראו אסון השריפה בכרמל למשל,או הסיבות ליציאה למלחמת לבנון השניה וזה למרות גבורת החיילים כיחידים)

אנחנו לוחמי מלחמת יום כיפור נושאים 40 שנה נטל כבד,כל אחד כפי יכולתו,אני למשל לא זוכר  מה היה אחרי שלושת הימים הראשונים,סוג של הגנה על עצמי תגידו?אולי

על שלושת הימים הראשונים כבר כתבתי ,אני זוכר היטב,התרכזנו בלתת עבודה והיינו לבד,ילדים בני 18,19 ,20 שמחזיקים  את הידיים שלנו על החור  בסכר,ואנחנו חוטפים הפגזות ומפגיזים בחזרה בכל הכח שהיה לנו

נדרשנו למאמץ גדול,האם  מנהיגנו ,מצביאנו עשו אותו דבר מאז למעננו?

מחרתיים יגיע יום הכיפורים,כדרכי בקודש מאז המלחמה ההיא ,אהיה ערוך ומוכן,אותי לא יפתיעו יותר

מכיון שהפוסט הזה  לא מדבר על תחושות קלות אני רוצה לסיים אותו ביצירה ואני מפציר בכם שתקשיבו לה

לי היא עושה חור בבטן כשאני שומע אותה ואז היא ממלאה חורים אחרים שנגרמו ממלחמות רעות כמו זו שאנחנו נזכרים בה עתה

ליצירה קוראים "צלילי השקט",ששרים הצמד המופלא מכולם,סיימון וגרפונקל,קחו כמה רגעים של שקט ותקשיבו,

אגב למי שלא קרא את הפוסט הקודם,שם יש צילומים של אחרי המלחמה ההיא למי שרוצה לראות איך נראיתי אז..

אני סיימתי,תיהיו טובים