יש נושא שכמעט ולא מדברים עליו ואני רוצה לעלות אותו כאן

החופש הגדול שמגיע כאמור בחודשים יולי אוגוסט הוא כר נרחב ליתר הוצאות,צריך להעסיק את הילדים בצורה מוגברת

צריך להצטייד בספרים מחברות חוברות וציוד משרדי לשנת הלימודים החדשה וההוצאות גדלות

אבל מה קורה שאחד הילדים מתגייס,איך זה משפיע על הכיס שלנו? בעיקר שכשמדובר בילד שמחליט ללכת ליחידה קרבית (אגב ,השימוש במילה ילד לא בא בשום אופן לתאר את  גודלו או גילו של הבחור,נוח יותר להשתמש במילה ילד  לצורך העניין)

ואם זה ילד ראשון שהולך ליחידה קרבית,אתם תוהים מה צה"ל מספק והאם זה מספיק? ואם זה לא מספיק,מה אתם כהורים נדרשים לעשות?

אז ראשית לומר שלומדים תוך כדי תנועה וההוצאות עוברות לעיתים את ההוצאות שהוצאתם על ילד בבית הספר וזה מטורף'

כי חשבתם לתומכם שסיימתם עם ספרים ומחברות ותשלומים לבית הספר וחוגים וצופים וטיולים והוצאות כאלה והוצאות אחרות אבל אז הילד מגיע לצה"ל

וזה חברים בור ללא תחתית  ל3 שנים.

הדף שמצורף למכתב שבו מבשר על תאריך הגיוס הוא המלצה בלבד מה לארוז לצבא,מהר מאוד אתה מבין שהפריטים שאתם לקחתם לצבא לפני 30 ו40 שנה הם צחוק מהעבודה,היום אתה מגייס ילד ואתה צריך לצייד אותו בפריטים שלכם בכלל לא היו 

כי אם לא תקנו לו גופיות גאטקס ותחתוני גאטקס לא יהיו לו,הצבא מספק זוג אחד אם בכלל

בני הלך ליחידה קרבית לגבעתי,הטירונות בחורף וההצטיידות בהתאם 'כולל גופיה מחממת (שאותה אגב מכבסים בכביסה עדינה ולא מייבשים במייבש)

אגב כביסה לילד שמגיע אחרי שבועיים בשדה יש הרבה כביסה,המון והוא צריך אותה נקיה ומגוהצת ליום ראשון בבוקר ו

זו אומנות שפיתחתי לדרגות גבוהות ביותר ,אבל גם צריך לשם כך ילד שמשתף פעולה ,לא כזה שמגיע זורק את הצ'ימידן והולך לעניניו,בקשו מהילד להקדיש את הדקות הראשונות בבית לפרוק הצימידאן,לטובתו,שעה אחרי שהוא מ גיע הבייתה ,יש לו כבר חצי כביסה מכובסת,אבל כאמור זה עניין של שיתוף פעולה

ולא דיברנו על שעון משוכלל שיתזמן ריצות כאלה ואחרות ועמידה בזמנים

ולא דיברנו על לדרמן שהוא מין אולר כזה שיש בו הכל מכל והוא לא זול

ואם זוחלים על קוצים ואבנים צריכים מגיני ברכיים וידיים,הרי לא תתנו לילדכם לזחול בקוצים ואני לא מדבר על כמויות הגרביים הצבאיות והתחתונים שצריך לקנות בשנה הראשונה. (האמת צריכה להאמר שביחידה של בני החליטו ששיש פריטים שלא יקנו באופן פרטי ,למרות שבהתחלה רצינו לקנות ,מגיני ברכיים וידיים,הורי הילדים ביחידה התאגדו לקבוצת וואטס אפ ובעזרת קשרים פרטיים של מי מההורים הושגו והפריטים האלה וגם פנסי ראש, ומיכלי מים עם קשית לשתיה כתרומה ליחידת העורב,מצד אחד אני  מודה על החסכון מצד שני יש תחושה של אי נוחות מסויימת,אבל מכיון שיש לנו די והותר הוצאות ,לא חקרתי במופלא ממני

ויש מקומות שבהם מוכרים ציוד צבאי שאני ממליץ לא להתקרב,ריקושט היא חנות כזאת,יש בה הכל מכל והכל אבל הכל נורא יקר שם !!

בשבוע שעבר חיפשנו גרביים,יש גרביים צבאיות מסתבר מהרבה  סוגים,מנדפי ריח,עוצרי לחות,חמות לכל סוגי הקור אנא עראף

3 זוגות גרביים מהסוג הטוב עולות בריקושט קרוב ל100 שקל !

אז המשכנו לחפש

אנחנו מכירים כבר את רשת חגור וחנויות לציוד צבאי באזור התעשיה בחולון ואת דלתא ( בסוקולוב פינת חנקין אם לדייק) ובדלתא מצאנו את הגרביים במחיר הכי זול לשמחתנו

בכלל אתה הופך להיות מומחה  בחיפוש אחרי מקומות שמוכרים במחיר שפוי ואניי מדבר על הישראלי הממוצע,מעמד בינוני ולא עשירים שהכסף נוזל להם מהידיים

מידי פעם צריך לשלוח חבילה,ככה לפנק את ה ילד ואז אתם עושים גם הכרה עם מרכולים שמוכרים ממתקים, וצריך למצוא  חנויות מזון שמוכרות ממתקים בזול כי זה לא נגמר

אם הילד ביחידה קרבית הוא מקבל משכורת של 851 שקל,אם הוא לא מעשן ,הרווחתם,כי אז ההוצאות שלו מצטצמות לחופשות ,מידי פעם פאב ,מידי פעם הופעה כזאת או אחרת

אם הילד מעשן (ושלי תודה לאל לא עושה את זה) כמעט כל המשכורת יכולה ללכת על סיגריות ואז אתם ההורים באמת בצרה גדולה כי אתם גם צריכים לממן את הבילויים שלו.

לילד שיש רשיון אין כסף להשתתף איתכם בדלק והילד שלי שיהיה בריא  כשהוא מגיע לחופש רוצה לראות חברים ולפעמים לוקח את האוטו ומחזיר לי אותו כמעט ללא דלק

אז אם הילד מגיע כל שבוע לחופש זה מתווסף להוצאות אבל כשהילד שנמצא ביחידה קרבית מגיע פעם בשבועיים לעיתים שלושה ההוצאה נסבלת.

אני יודע שזה אולי קטנוני לדבר על ההוצאת האלה אבל תעזבו קטנוני,אני לא מבקש מהילד שלי להשתתף בדלק גם כשהוא גומר לי טנק דלק אבל לכתוב את זה מותר לי?

הקנסות עלי,לשמחתי זה לא קורה ה רבה כי הוא משתמש באפליקצית פנגו  הידועה אבל לפעמים הוא שוכח

אני נורא גאה בבחירות שהילד שלי עשה עד עכשיו,גאה לראות אותו במדים המאובקים בכומתה הסגולה ובחולצה "צוות נתי" שהוא נתן לי

וודאי בנשק  הלא נקי שלו שהוא מביא הבייתה

ואנחנו מנסים למלא את כל מחסורו של הבן,כולל  לנסוע אליו להביא צ'ופרים כשהוא נשאר שבת ,לקחת אותו מהרכבת ביום שישי כשהוא יוצא הבייתה להביא אותו ביום ראשון לרכבת (אגב הרכבות למי שנוסעים דרומה מתל אביב  חופשיות לכולם ביום א' בשעות הקריטיות 06:30-0900 הבעיה ברכבות שנוסעות צפונה,אז תתגייסו לגבעתי :-)  אנחנו רוצים להקל עליו ככל האפשר כדי שיוכל להקדיש את כל מרצו להצלחתו

אבל לפעמים בלילה בלילה אני תוהה אם זה ימשיך גם בשנתיים הבאות  או שנצטרך לממן את כל צרכיו כל ה3 שנים ומה עושים אלה שלא יכולים?

תחשבו על זה

בפוסט הבא,הטקסים שאליהם צהל מזמין אתכם ההורים,מה להביא ומה לא ותאמינו לי,מי שלא היה בטקס צהלי,לא יודע כלום

אני סיימתי,תיהיו טובים

עריכה מאוחרת:

הפוסט לא בא להטיל ספק באחריות של הצבא כלפי ילדינו,הפוסט לא מבקר את מה שהצבא נותן,הפוסט מצייר מציאות פרטית לגמרי,מנקודת מבט מ אוד אישית

כהורים אנחנו רוצים לתמוך בילד שלנו ולאפשר לו לעשות את שרותו  בלי קשר למה שאנחנו עשינו או לא עשינו בצבא ובלי קשר למה שהצבא סיפק לנו כשאנחנו היינו חיילים,זה לא רלוונטי,אני כותב פוסט מנקודת מבטו של אבא שרוצה לעזור לילדו,אם קר לו אקנה לו עוד זוג גרביים,לא אשאל למה הוא לא מבקש מהצבא,אם המדים שלו קרועים,אשלח אותם לתופרת ואתקנם על חשבוני כי אם הוא יחליף באפסנאות אולי המדים החדשים יהיו פחות נוחים?

הפוסט מספר סיפור קטן ופשוט על הורים שלומדים תוך כדי תנועה  שהצבא כמו בית הספר לפניו ,הוא גוף שנותן במידה ואם אתה רוצה בשביל ילדיך יותר אתה מוציא מהכיס גם אם זה אומר להצטמצם יותר,זה הכל