סוף כל סוף אחרי 40 שנה מצאתי מסמך שנכתב על הארטילריה הישראלית במלחמת יום הכיפורים.

אני לא יודע מתי המסמך נכתב,גם כותבי המסמך מודים  שהארטילריה הישראלית במלחמה ההיא ,ודאי בחזית הדרום לא קיבלה במשך השנים את המקום הראוי לה בדפי ההיסטוריה .

מנקודת הראות של חייל בסוללת ב' בגדוד 403 (אייל )  אנחנו עשינו את המכסימום,אבל לפי הכתוב כאן יחידות התותחנים בגזרה הופעלו בצורה שלומיאלית,שלא סייעה מספיק לכוחות השריון שהתותחנים היו תחת פיקודה ולא עזרה למוצבים על קו המים ששיוועו לעזרה,בגלל פקודות שלא היו ברורות או כאלה שהשתנו עד שהגיעו אל מפקדינו.

המסמך הוא מסמך עצוב בסופו של דבר,כי היינו חיילים צעירים שחשבו שהם תורמים תרומה חשובה מאין כמוה למאמץ המלחמתי,בעיקר ביומיים הראשונים עת ירינו ללא הפסקה! בניגוד גמור למתואר במסמך ,חטפנו  ללא הפסקה  ונפצעו ונהרגו לנו חברים,גם אחכ אגב ,כשהגיעו כוחות המילואים המשכנו להיות מופעלים לטובת יחידות שונות בגזרה  ואני זוכר ששעשינו זאת גם כשעברנו מהגזרה המרכזית לדרומית ובסופה של המלחמה חצינו את התעלה וישבנו באפריקה  עד פברואר 74

במשך השנים אני חושב שקראתי את כל הספרים! ספרי קריאה ועיון על מלחמת יום כיפור,כל חומר שהצלחתי לשים עליו את ידי והתפלאתי שמקומנו נעדר,היטב חרה לי העניין,כי גם אם  נשכחו מזכרוני פרטים מדוייקים של איפה היינו ומה עשינו,אני זוכר היטב תחושות ,הרגשות ופרטים כלליים ואני לא זוכר שישבנו רגל על רגל במלחמה (המאמר לא טוען את את זה חס וחלילה,אבל נדמה שהוא ממעיט בתרומתנו גם אם לא הופעלנו נכון).

רק לצורך העניין אנחנו לחמנו בתומ"ת,טנק מתנייע על מרכב שרמן,ממש בית על שרשראות עם תותח 155 מילימטר,בתותח היו כ7-8 אנשי צוות ,אני הייתי מקלען שישב בצריח השני של הטנק מצד ימין  לצריח של מפקד הטנק

כאן אני על גג הטנק באפריקה,ליד הצריח עם המקלע

וזה אני ב"פוזה" קרבית במלחמת ההתשה ברמת הגולן,מרץ 1974 אחרי שעזבנו את אפריקה

אני לא יודע איך עובד תותח היום,אנחנו ,במשך 24 ימי הלחימה הרמנו בידיים ! פגזים כבדים וירינו אותם,רב הזמן בלי אטמי אוזניים שלא היו בנמצא.

הנה הכתבה,האמת שהיא יותר בשבילי כי היא ארוכה וודאי לא תעניין אנשים שלא היו שם.

הערה שלא קשורה : פתאום האכספלורר מאפשר להכנס לישרא ולערוך פוסטים,מדהים

תודה למי שקרא