אתמול בערב נסעתי למפגש המסורתי של החבר'ה מהגרעין,הפעם נבחרה מסעדה בתל אביב

פאשה שמה,מסעדה תורכית ברח הארבעה,ממש מול הסינמטק

ראשית לומר שהמון זמן לא ביליתי ביום חמישי בערב בתל אביב,פעם מזמן בשנות ה80 יום חמישי היה יום קדוש

לא יצאת ביום חמישי בערב,כאילו אתה לא מחובר לענינים

בין שאר הזכרונות שלי מימי חמישי,שמאוד קשה להתנהל בתל אביב עם רכב ,ודאי בכל מה שקשור לחניה,קבענו בשעה מוקדמת במכוון

מהחשש שלא נמצא חניה, יצאתי אפילו יותר מוקדם ולשמחתי  החניון שברח הארבעה היה פנוי

הרגשתי קצת חייזר במתחם,המון אנשים צעירים,המון מקומות בילוי והרבה אקשן,וזה נחמד  מידי פעם

אבל מהמסעדה לא נפלתי

הנה התפריט

ראשית נראה לי שהמנות העיקריות היו יקרות באופן קצת מוגזם,או  שאני לא אוכל במסעדות שנראות יקרות ולכן המחירים נראו לי גבוהים

היינו 5 אנשים (לשישי הלך המצבר באוטו והוא חיכה לגרר,השביעי בספרד,השמיני לא היה יכול להתפנות והאחרון היה קצת חולה,כך שנשארנו חמישה)

ומהתפריט הזמנו ביחד,לא אלאה אותכם בפירוט,אכלנו כמעט מכל דבר והיה טעים,אבל לא בשמיים

כלומר האוכל היה סביר ומעלה,השרות אדיב מאוד  ונעים,האווירה במסעדה נעימה והחברותא,טוב החברותא  מלווה אותי כבר 40 שנה  ואם עוד לא נמאס כנראה שיש בה משהו

שילמנו 700 שקל כולל טיפ של כמעט 100 שקל אבל לא נראה לי שאחזור אליה,במתחם יש מסעדות מסקרנות אחרות  שאנחנו מתכוונים לבדוק בעתיד (בעיקר היפנית אונמי)

כשהגעתי הבייתה וישבנו יחד כל המשפחה לכוס קפה של לילה,פתאום ראיתי עכבר קטן שחולף במהירות וזה כבר קלקל את הערב הנחמד

בתי  שהיא קצת היסטרית לרמשים ונברנים,אשכרה הלכה לישון אצל הדודה שולה,אני החלטתי לא לתת לאף עכבר לנהל לי את החיים והיום אקנה מלכודת בנסיון לתפוס אותו,נקווה שנצליח ואם לא, נעבור לשלב ההדברה.

הקריאה  בספר של עמוס עוז מתנהלת בעצלתיים,בקיצור אספר שמדובר באיש ששמו שמואל,בחור צעיר שאופיו קצת קשיש שעוזב את לימודיו באוניברסיטה ,חברתו עוזבת אותו ומתחתנת עם אחר והוא נאלץ לעזוב את דירתו  ולפרנסתו משמש איש שיחה ושכן,דייר בביתו של איש זקן נכה וחד לשון,שמואל זה התעסק  במחקר על דמותו של ישו בעיני היהודים בתקופות קדומות ואני  מודה  שהנושא רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב

מה שמשאיר אותי  עדיין בספר היא העובדה שהוא נכתב על התקופה של לפני מלחמת ששת הימים בירושלים,שנת 1959 ליתר דיוק,והסיפור מתרחש ברובו בבית אבן ערבי  בשוליים המערביים של שכונת רחביה,מעל מנזר המצלבה שממנו יש לי זכרונות מתקופת היותי בתנועה המאוחדת והיינו הולכים לפעולות ליד מנזר האבן הגדול בעמק המצלבה ,די מפחידות היו הפעולות האלה ,באותה עת גרתי בטלביה,אמא למדה באוניברסיטה  יוונית עתיקה,אגב לא ממש ברור מה היא חשבה שתעשה עם תואר ביוונית עתיקה בסוף שנות החמישים בירושלים המחולקת,כבר כתבתי שאני זוכר איך טופפנו בימים של חורף כשלא מצאה בייבי סיטר לתוך החצר הענקית (לפחות כך היא נראתה לי כילד) עם מרצפות האבן הגדולות בשלוחה של האוניברסיטה  בטרה סנטה,רק מהשם האקזוטי אפשר להתבשם בחורף ירושלמי של השנים האלה

אז השנה 1959,בן גוריון ומפאי בשלטון על כל המשתמע מכך והחיים של שמואל בבית רדוף הרוחות בחורף של השנה הזאת  מחזיק אותי עדיין קורא

בכלל יש דמיון בין הספר הזה שאני מתקשה בו ל"סיפור של אהבה וחושך" שגם אליו הכניסה לא הייתה קלה ואחכ סחף אותי לקריאה בהתלהבות רבה עד שהכתרתי אותו כאחד הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם

אז אני נותן לעצמי הזדמנות

הבן החייל נשאר בצבא,לא ניסע אליו בסוף השבוע הזה,אם לא יצא כמובטח גם בשבוע הבא ניסע להביא לו תספוקת,סוף נובמבר והשמש עלתה היום אחרי מרתון של גשם מטורף שאני ממש מקווה שכמוהו לא יחזור

קטמון לא משחקת השבת,יש פגרה של משחקי גביע וקטמון עפה כבר בשלב הראשון לא עלינו,אבל פנינו אל המשחק הבא באום אל פאחם בתקווה לנצחון נוסף בשרשרת

אני סיימתי,תיהיו טובים