טוב למעשה כתבתי פוסט ראשון בבלוג החדש שלי בוורדפרס

אבל אני בשום אופן לא מצליח לעשות קישור מהפוסט לפוסט הזה,לא מבין למה

וגם  אין לי מושג אם מישהו ממנויי שם קיבל עידכון כי שכחתי לעשות בזמנו מנוי על הבלוג שלי שם ולכן מן הסתם לא קיבלתי עידכון והבעיה שאני גם לא זוכר איך עושים מנוי,לכן עזרתכם הטובה מתבקשת.אגב לא ברור לי למה  אני לא יכול לקשר מוורדפרס לכאן

רק להרגיע, לא עזבתי כאן,זה סוג של בלון ניסוי כרגע

תודה

השבוע לא היה לי בכלל חשק לכתוב,מבאס אותי מצבו של ישרא

מרגישים האטה  רבה  בפלטפורמה ועל הדף הראשי השתלטה איזו חבורה ישועית משיחית

שהפוסטים שלה ארוכים כאורך הגלות 

ניסיתי פעם אחת לקרוא אבל אחרי 2 משפטים הלכתי לאיבוד.

צוות הצלה של ישרא ממתין לתשובות מערוץ 10 באשר להעברת הפלטפורמה לידי התארגנות הבלוגרים.

הייתה פגישה של  ראשי צוות ההצלה עם עורך דין שהתנדב לסייע,הם חתמו על טפסים ליצירת עמותה ללא מטרות רווח והגשתם לרשם העמותות,הקימו צוותים שיעמדו בהכון וברגע שערוץ 10 יואיל לחזור עם תשובות לצוות ההצלה יהיה אפשר לצאת לדרך.

בנתיים כפי שכולכם יודעים ,ישרא מקרטע,הרבה מאוד אנשים עזבו וזה מורגש בהחלט

פעם פוסט חדש היה נעלם תוף דקות ספורות מהדף הראשי,בשיא הפעילות של ישרא זה היה לוקח לעיתים פחות מדקה,היום פוסט נחדש יורד לאיטו ולעיתים הוא יכול להיות גם שעה ויותר  על המסך וזה רק מראה לאן הגענו,אי אפשר להכנס לדף העריכה מהדף הראשי וכרגע יש בעיה בהעלאת תמונות,לי לפחות יש בעיה.

אני מקווה שבקרוב מאוד זה ישתנה , אני לא בצוות ההצלה וכל הדפים  בפייסבוק שעסקו בהצלת ישרא  שוממים היום מאינפורמציה טריה כי פשוט אין כרגע התקדמות.

עד כאן בנושא הזה

החורף חזר כידוע במלוא עוזו (שוב יש חלון של שמש אותו אנצל  ברגע שאסיים לכתוב את הפוסט ללכת להשלמות מכולת הכרחיות)

קר מאוד ומבאס להיות בחוץ

יש היום משחק כדורגל חשוב של קטמון אהובתי בירושלים,אבל התחזית להיום אחר הצהריים בירושלים לא מאפשרת לי לנסוע למשחק,קר מידי ומבחינת הבריאות שלי אני לא יכול להיות חשוף לקור כזה,לכן אשאר ספון בביתי ואצפה במשחק בטלויזיה.

רק זאת לדעת,קטמון בעמדת זינוק מצויינת לעלות לליגת העל ואם תנצח היום,נעלה למקום שני המוליך לליגה הזאת.

אפרופו ספורט,יקיר הבלוג רוג'ר פדרר ישחק היום בחצי הגמר באליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס נגד טניסאי דרום קוראני שאת שמו קצת קשה לי לבטא

ואם ינצח ישחק בגמר ביום ראשון ונקווה שגם שם ינצח

עד כאן ספורט:-)

 לא בא לי לכתוב על פוליטיקה,מגעיל מרתיח  מכעיס ומקומם מה שקורה כאן ודי לי מהדברים שאני רואה בפייסבוק בנושאים האלה.

רק מילה לסרת התרבות (השגיאה מכוונת )מירי רקב,מדינת ישראל את יודעת מורכבת משמאל וימין,אביב גפן הוא אולי לא לטעמך ולפעמים לא יוצאים לו אמירות מאוד חכמות,אבל הוא זמר נפלא ומשורר לא פחות נפלא ויש לו מקום בחגיגות הכה מיותרות שאת מארגנת לשנת ה70 למדינה.

אז זה חורף ואני רוצה לעשות היום מרק חרירה חריף ומצאתי מתכון שאותו אני רוצה לשתף כאן :

מצרכים למתכון:

כוס חומס מושרה (או משקית סאנפרוסט)

כוס עדשים חומות

3 עגבניות מגוררות

2 בצל קצוצים

צרור פטרוזליה

צרור כוסברה

4 גבעולי כרפס קצוצים קטן

3 כפות שמן

חופן איטריות דקות

2 כפות קמח

חצי כוס מים קרים

חצי לימון סחוט

אופן ההכנה

לטגן בצל עד למצב שקוף ,להוסיף כף כורכום ,את העגבניות והחומוס.
מוסיפים כ-6 כוסות מים רותחים, 2 כפות מרק עוף, מלח, פלפל שחור.
מוסיפים את שאר המרכיבים למעט האטריות הקמח והלימון.
בישול מלא של הכל.
מוסיפים את האטריות ומבשלים לעוד 5 דקות.
בינתיים לערבב קמח עם המים קרים שלא יווצרו גושים, להוסיף למרק תוך כדי עירבוב.
בסוף מוסיפים חצי לימון סחוט ומכבים.
טיפ קטן: אני מרתיחה את העדשים לפני הבישול כ 10 דקות ומסננת. 

אם יהיה לי זמן על כל המנות הרגילות שאני מכין,אני רוצה לעשות גם ערייס ,אגב כמובן שאצלם את האוכל עליו אני ממליץ ואעלה לכאן

הנה המתכון לטובת מי שרוצה

המצרכים :

4 פיתות חצויות

שמן זית

לתערובת הקבב:
600 גרם בשר בקר ישראלי טרי טחון מנתחים כמו צוואר, צלעות, כתף.

צרור גדול של פטרוזיליה, קצוץ דק

בצל סגול גדול, קלוף וקצוץ דק

חופן אגוזים קצוצים דק (שקדים, פיסטוקים או צנוברים)

2 כפיות מלח דק

כפית פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

מכינים את הקבבים: שמים בקערה את כל המרכיבים ומערבבים לקבלת תערובת אחידה.

מחלקים את התערובת ל-8 חלקים שווים.

2. העראייס: ממלאים את חצאי הפיתות בתערובת הבשר. דוחסים היטב כדי יישארו קצוות ריקים. אם נשארים עודפים אחרי המילוי ניתן להכין מהם קבבים רגילים (אותם ניתן להכין בבית בבוקר ולארוז).

3
מזלפים שמן זית על הפיתות מכל הכיוונים. צולים על מנגל או מחבת משני הצדדים עד להשחמה יפה.

4
מניחים את חצאי הפיתות כאשר הפתח כלפי מטה, וצורבים עד שהבשר משחים.

5
מעבירים לתבנית ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך 5 דקות, עד שהבשר מתבשל והפיתה פריכה.

אם מכינים מעל מנגל, במקום להעביר לתנור מעבירים למקום פחות לוהט במנגל (אזור עם פחות פחמים), כדי שיזהיב בלי להישרף.

6
מגישים מיד עם טחינה, סלט ירקות ועמבה. 

המתכונים נלקחו ממאקו ונכתבו על ידי סמדר ועקנין

אני באופן אישי מעדיף טחינה עם המנה אבל כל אחד וטעמו

הבן החייל הגיע הבייתה אתמול אחרי 28 יום! הייתה לו שיחה טובה עם  מפקד הקורס והוא הבין שכדאי לו לשנות את דרכיו והשבוע היה בסדר גמור ,נקווה שימשיך ככה.

אני כרגיל ,נענשתי' בהררי כביסה מ3 שבועות שהוא לא היה בבית וכבר אתמול אחרי שהגיע ופרק את הציוד התחלתי לכבס

השמש עדיין נמצאת וזה זמן מצויין לנצל את העובדה הזאת ולצאת מהבית למכולת:-)

אני סיימתי,תיהיו טובים

ב1985 דרום לבנון לא היה מקום נעים להיות בו.

ב82 התחילה מלחמת לבנון,הייתי שייך ליחידה שליוותה שיירות של אספקה ליחידות הקדמיות.

בסבב הראשון הייתי כ60 יום בלבנון ,ישבנו בהרי השוף,סמוך למפקדת האוגדה שיישבה בעליי וליווינו כאמור משאיות אספקה לכל הגזרה המערבית עד למערב ביירות.

הייתי מילואימניק וכשהשתחררתי מהפעם הראשונה והארוכה מהמילואים בלבנון קיוויתי שהשהות של צהל שם  תיהיה קצרה ולא אצטרך לחזור לשם.

אבל חזרתי,

כל שנה ,

בכל פעם במקום אחר במרחב של לבנון.

פעם ברכס עלי טאהר,פעם במוצבים של הגזרה הצפונית למוצבים הקדמיים כרכום,ריחן  ודלעת אני חושב שקראו  להם,אם כי במרחק הזמן יכול להיות שאני טועה בשמות

בחורף של 1985 שוב קיבלתי צו מילואים

נאמר לנו שאנחנו מסופחים לאוגדה 162 שיושבת בגזרה המזרחית של לבנון וניהיה תפ (תחת פיקודו) של מפקד האוגדה  בכבודו ובעצמו.

ראשייה היה כפר לבנוני טיפוסי שישב אם אני זוכר נכון על צלע של הר שבראשו היה מין טיגארט,מבנה ישן וגדול שיכול להיות ששימש בעבר את הצבא הלבנוני והפך לבסיס צהלי על כל המשתמע מכך.

התפקיד שלנו בשרות המילואים הזה היה להיות צוות הליווי של מפקד האוגדה.

מפקד האוגדה היה דורון רובין.

איש גבוה,חתיך עולם,עיניים כחולות טובות,שורשי,ארץ ישראל היפה במיטבה.

30 יום נסענו וליווינו אותו,

פברואר 1985 בלבנון היה חורף קשה,היה שלג ומאוד קר

לאורכם של כל 30 ימי המילואים,נסענו בג'יפ צהלי די פרוץ לקור וגם כשהצלחנו לסגור אותו היה קר.

רובין דאג לנו כמו לילדים שלו,אמיתי לגמרי,הוא לא הכיר אותנו לפני ואנחנו לא אותו אבל עצם העובדה שהיינו צמודים אליו הוא דאג שנאכל ונשתה ונישן היטב ואפילו שנצא לחופשים בסבב.

היינו די מנותקים מהחיים בבסיס ומהיחידה שהחזיקה אותו.

אני זוכר שרובין רצה לבקר אצל כל היחידות שהחזיקו במוצבי הקו בגזרה שהופקד עליה ואני זוכר שהיה אפשר לנוע בלילה עד שעה מסויימת ואחריה זה כבר היה מסוכן.

אני זוכר שערב אחד נסענו למוצב שהחזיקה סיירת גולני בג'בל ברוך,המקום הכי גבוה בלבנון,ירד שלג,יצאנו בערב לכיוון המוצב ולקח לנו זמן להגיע,היה קר,שהגענו רובין לא הסכים שנישאר מחוץ למוצב למרות שתפקידינו היה לאבטח .

נכנסנו איתו פנימה,אכלנו בחברת חיילי המוצב ואיתו ארוחת ערב וכשעמדנו לעזוב,כמות השלג שנערמה לא איפשרה לנוע על הכביש.

לקח זמן עד שהגיע רכב שפינה את השלג ומפקד האוגדה רובין החליט לחזור למרות הכל לראשייה.

היה מפחיד

הלילה היה חשוך אבל דורון היה איתנו מהרכב שלו בקשר ותוך כדי שהוא מדבר איתנו הגענו למוצב שלנו.

כשהסתיימו ימי המילואים נפרדנו ממנו בחום.

לא חזרתי לשרת שוב במחיצתו אבל קראתי עליו כשחזרתי הבייתה וההערכה שלי אליו גדלה.

ביום שישי הלך האלוף במיל דורון רובין לעולמו ואני שמח שהייתה לי זכות גדולה לפרק זמן קצר להכיר אותו

יהי זכרו ברוך