הערת שוליים

גיליתי על עצמי שאני שופטת את עצמי בחומרה רבה מדי. גיליתי שאנשים שחשבתי שלא רוצים בחברתי, דווקא כן רוצים להיות שם.

גיליתי על עצמי שאני שוב מתקשה להציב גבולות, ושוב מרגישה שאנשים קרובים מבקשים ממני יותר מדי.

גיליתי על עצמי מחדש שאני מתקשה להתמודד עם טיפשות ועם חוסר בגרות של אחרים.

גיליתי על עצמי שאני נהנית מכימיה, ודווקא לא מתלהבת מביולוגיה סביבתית. גיליתי על עצמי שאני נהנית ללמוד, אבל דווקא הלימודים גורמים לי לפעמים להרגיש כל כך טיפשה.

גיליתי על עצמי שאני מסוגלת להיות קפדנית ומסודרת, אבל גם לדחות דברים עד הרגע האחרון. גיליתי על עצמי שאפילו במצב כזה אני עדיין מספיקה את הכול כמו שצריך, ואולי כדאי שאני אפסיק לכעוס על עצמי כל כך... [מה שמחזיר אותי בדיוק לשורה הראשונה של הפוסט הזה].

גיליתי על עצמי שאני כבר לא מסוגלת להוציא מאיות עם מינימום מאמץ. ולפעמים זה פשוט לא אכפת לי.

גיליתי על עצמי שאני מסוגלת להיכנס למעגלים של קנאה שמשתקת אותי, במקום לראות שכולנו אנושיים.

ובעיקר גיליתי על עצמי שאני מסוגלת להתמודד עם הרבה יותר דברים ממה שחשבתי, הרבה יותר טוב. גיליתי שנמאס לי לסבול מחרדה וחוסר ביטחון, שנמאס לי להרגיש צורך להתנצל על מי שאני ועל המעשים שלי. גיליתי על עצמי שלפעמים אני מסוגלת פשוט לעשות דברים בלי לחשוב עליהם אלף פעמים מראש.

גיליתי על עצמי שטוב לי במקום שבו אני נמצאת.