הערת שוליים

כל כך הרבה זמן חיכיתי ללימודים, ובזמן שחיכיתי שמעתי חברים שלי מתלוננים שקשה ומשעמם להם. חשבתי לעצמי שביום שבו אני אהיה שם, אני אגיד תודה שיש לי את זה ולא אתלונן.

אבל זה אחד מהימים האלה שמצליחים לסחוט ממני את כל האנרגיות... בוחן קשה במיוחד בכימיה, ועשיתי טעות מטומטמת של חוסר תשומת לב שהבנתי רק אחרי שמסרתי את הטופס.

ואז קיבלנו בחזרה בחנים שהיו לפני מעבדה, הממוצע הכיתתי עומד על 59, אני נכשלתי. למה? כי מסתבר שהמרצה ציפתה מאיתנו לכתוב דברים ספציפיים, רק שהיא נזכרה להגיד את זה אחרי שהיא חילקה את הבחנים. "הורדתי לכם נקודות, כי אם רק הייתי כותבת לכם הערות בכלל לא הייתם לומדים מזה". ידעתי את החומר מעולה, אבל מסתבר שהיא ציפתה שנכתוב דברים מאוד ספציפיים ואני כתבתי בצורה כללית. קיבלנו רשימה של נושאים ללמוד לפני הבוחן, והיא החליטה להכניס גם שאלה מחומר שלא היה ברשימה. למה? "כי אתם הייתם בהרצאה ואתם צריכים לדעת את זה".

אין לי בעיה כשמרצה דורש רמה גבוהה, יש לי בעיה גדולה כשמרצה מחליט להתחכם, ויש לי בעיה כשמרצה גורם לי להרגיש שציון עובר זו חומה שאי אפשר לעבור. אני שונאת את הגישה הזו, זו הסיבה שבחרתי שלא ללמוד בטכניון או בשאר מקומות עם מוניטין כזה.

ובסוף היום מצאתי את עצמי בשיעור פיזיקה, בוהה בלוח ובערימות של מספרים...

בחרתי ללמוד ביולוגיה, בפועל אני לומדת פיזיקה-כימיה-מתמטיקה בכמויות אסטרונומיות. מקצועות שאני לא אוהבת, מקצועות שאני לא טובה בהם.

עוד חודשיים בערך לשנה א', ואני לא בטוחה שאני במקום הנכון. ואני לא יודעת לאן אני ממשיכה עם התואר הזה הלאה... ואני יודעת שאלה מחשבות גדולות מדי לשלב הזה, בטח לשעה הזו.