ושוב אני מוצאת את עצמי נותנת יותר מדי, הרבה יותר ממה שאני מקבלת בחזרה. אני לא טובה במצבים האלה, אני לא יודעת מתי להפסיק, וגם כשאני מרגישה שעברתי את הגבול שלי אני לא יודעת איך לעצור או איך להעביר לצד השני שזה מספיק מבחינתי.
הבטחתי לעצמי שזה לא יהיה ככה עכשיו, שאני לא אתן יותר ממה שאני חייבת, שאני אעזור לחברים שלי, רק במידה, רק כמה שיהיה לי נוח. שאני אפתח מערכות יחסים הדדיות.
ובכל זאת אני מוצאת את עצמי עוזרת ונותנת, ומקבלת מעט מאוד בתמורה אם בכלל. אז בהתחלה התרחקתי מאנשים מסוימים, ושמרתי על קשרים עם אנשים שהם חברים. ועכשיו זה קורה לי גם עם חברים. אני לא טובה בסיטואציות של עימות, אני לא יודעת איך להעביר להם את המסר שהם חצו את הגבולות שלי, שזה פגע בי וזה מתיש אותי.
קשה לי להגיד לא. אני מוצאת את עצמי בסיטואציות שבהן אני מבינה את החומר, אנשים מתקשים ומבקשים ממני עזרה, וקשה לי שלא לעזור להם גם. ואז נוצר מצב שבמקום שאני אסיים את מה שאני צריכה, אני משקיעה בהם זמן, וחלק אפילו לא טורחים להגיד תודה. וכשאני צריכה את העזרה הזו בחזרה, אני מקבלת מעט מאוד.
ואני יודעת שזו הבעיה שלי, אני זו שלא מצליחה להציב את הגבולות.
שבוע חדש מתחיל עוד מעט. שבוע עמוס ומבולבל, שבוע שאין לי אנרגיות בשבילו. אני בעיקר רוצה שהשנה הזו תיגמר כבר, נמאס לי מפיזיקה וכימיה ומתמטיקה. נמאס לי לבזבז אנרגיות על מקצועות שלא מעניינים אותי ורק מעוררים את חרדת המבחנים שלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
