אם אני אתאהב במישהו, ברור שאני ארצה שהוא יהיה החבר שלי. אבל אף פעם לא התאהבתי.
וגם בלי להתאהב - אף פעם לא הכרתי מישהו טוב מספיק, שגרם לי לשקול את האפשרות הזאת.
(כלומר, הכרתי מישהו שנראה ככה, אבל אחרי דייט אחד הבנתי שהוא לא).
אני מפחדת שהסטנדרטים שלי גבוהים מדיי ושאני אשאר בתולה עד גיל 27 (ואל תגידו לי שזה מגוחך, יש אנשים כאלה!).
אבל מצד שני... אני לא רוצה אידיוטים בווגינה שלי.
-
ובמעבר חד: ליידי גאגא באה לטקס פרסי הגראמי בתוך ביצה.
מה שמצחיק זה שגם עם הביצה, ההופעה שלה הפעם הייתה ההופעה הכי פחות מטורפת שלה. היא נתנה לשיר לדבר בעצמו. זה היה מרענן, ואני אומרת את זה בתור מישהי שכן נהנית מהשטויות שלה.
הייתי רוצה שהיא תלבש בגדים פחות שקופים, אבל אני מניחה שאי אפשר לדרוש את זה מזמרת פופ אמריקאית... (אני מרגישה אותו הדבר לגבי ריהאנה, דרך אגב).
הנה ההופעה:
לגבי השיר: אני מסכימה עם הטענות שהוא נשמע כמו Express Yourself. וגם בלי קשר, הוא שיר בינוני. זה מאכזב כי כן חשבתי שהיו לה כמה שירים מצויינים (Telephone, Bad Romance, Eh Eh, Dance In the Dark...).
והבינונית שלו עושה את ההייפ ממש טיפשי. כאילו, "יחליף את I Will Survive בתור ההמנון הלהט"בי"? באמת, אלטון ג'ון? יש לי רק מילה אחת להגיד על זה: פחחחחחחחח.
והייתי יכולה לחיות הרבה יותר טוב בלי המילים הגזעניות. \:
בקיצור: 5/10 על השיר, 8/10 ההופעה... בתקווה שהקליפ יהיה 10/10.
פוסט שני בסדרת סיקורי הקייפופ שלי. אני עדיין מתלבטת אם לשים פה את השלישי כי הוא קצת half-assed. אבל בזה באמת השקעתי:
שם הלהקה: 2NE1
ארץ: דרום קוריאה ז'אנר: פופ, היפ הופ, R&B, אלקטרוני, דאנס חברות הקבוצה: ארבע נשים - CL, בום, דארה ומינזי. חברה: YG Entertainment (החברה של Big Bang) בכורה: ב-2009, עם השיר "Fire"; אבל הן הוציאו כמה חודשים לפני זה את השיר-פרסומת "Lollipop" בשיתוף עם ביג באנג.
חברות הלהקה:
שם במה: CL שם אמיתי: Lee Chaerin (לי צ'רין) שם אנגלי: Faith Lee תאריך לידה: 26/2/1991 (בקרוב בת 20) דת: קתולית תפקיד: ראפרית ומנהיגת הלהקה. CL
יודעת לשיר, לרקוד ולעשות ראפ. יש לה נוכחות חזקה על הבמה וכריזמה ענקית,
שבזכותה היא נבחרה להיות מנהיגת הלהקה, למרות שבום ודארה מבוגרות ממנה. חוץ מדרום קוריאה, היא גם גרה בעבר ביפן, צרפת וארצות הברית, ולכן היא דוברת אנגלית, יפנית וצרפתית. היא שרה את השיר "Please Don't Go" ביחד עם מינזי. היא מכונה "The Baddest Female". מה שנכון נכון!
שם במה: בום שם אמיתי: Park Bom (פארק בום) שם אנגלי: Jenny Park תאריך לידה: 24/3/1984 (בת 26) דת: נוצריה תפקיד: זמרת מרכזית בום היא החברה הכי מבוגרת בלהקה, ולדעת אנשים רבים (כולל אותי), הזמרת הכי טובה. היא
חייה בארצות הברית שישה שנים ולמדה שם פסיכולוגיה וגם מוזיקה (למרות
התנגדות הוריה, ובעידוד דודתה). לבסוף היא הפסיקה את הלימודים בשביל להצטרף
ל-YG Entertainment. היא הייתה אמורה להיות סולנית, אבל בגלל האופי
הביישני שלה הוחלט שהיא תצטרף ללהקה. היא יודעת לנגן על פסנתר, חליל וצ'לו. היא הוציאה סינגל סולו משלה - "You and I".
שם במה: דארה שם אמיתי: Sandara Park (סאנדארה פארק) שם אנגלי: Sandy Park שם ש-CL קוראת לה בשביל לעצבן אותה: Ssandara Park(בקוריאנית יש הבדל!) תאריך לידה: 12/11/1984 (בת 26) דת: אתאיסטית תפקיד: זמרת המשפחה שלה עברה לגור בפיליפינים כשהיא הייתה בת 8, ולכן היא יודעת אנגלית (אבל אנגלית של פיליפינים) וטאגאלוג. היא
מאוד מוכרת בפיליפינים בגלל שהיא השתתפה בגירסה הפיליפינית של כוכב נולד
וזכתה במקום שני. האלבום הפיליפיני שלה הגיע לפלטינום כפול במכירות, והיא
כיכבה שם בארבעה סרטים. היא עזבה את הפיליפינים עם משפחתה ב-2007, וחתמה על חוזה עם YG Entertainment יום אחרי שהיא הגיעה לקוריאה. היא אחותו הגדולה של פארק סאנגהיון (Park Sanghyun - מוכר גם בשם הבמה Thunder) מהלהקה MBLAQ. גם היא הוציאה שיר סולו - "Kiss", שאין לי מושג מה הקשר בינו לבין הקליפ שלו |: בתוכנית הריאליטי של 2NE1 אפשר לראות שהיא בחורה ממש חמודה ומצחיקה 3>
שם במה: מינזי שם אמיתי: Gong Minji (גונג מינז'י) שם אנגלי: Minzy Gong תאריך לידה: 18/1/1994 (בת 17) דת: נוצריה תפקיד: רקדנית ראשית, לפעמים עושה ראפ מינזי
היא רקדנית מדהימה, והיא מחברת את הכוריאוגרפיה של הרבה מהריקודים שלה
בעצמה. היא יידועה בזכות הריקודים הפרובוקטביים שלה. למעשה מנכ"ל YG
Entertainment אמר לה להשתדל להיות פחות סקסית כי היא צעירה מדיי. הלוואי
שהייתי ממציאה את זה |: מינזי התגלתה דרך סרטון שהועלה לאתר של YGE ע"י אדם אנונימי. הם ראו את הסרטון והציעו לה לעבוד אצלם. כפי שנאמר, היא הוציאה סינגל בשיתוף עם CL שנקרא "Please Don't Go".
דברים שכדאי לדעת: - למועדון המעריצים שלהם קוראים בלאקג'ק. הצבע הרשמי של המועדון הוא ורוד פוקסיה. - בתחילת הדרך הן נקראו "הגירסה הנשית של Big Bang", אבל אני חושבת שהן כבר עברו את השלב הזה... - השירים שלהם לא מיועדים לאנשים שלא אוהבים auto-tune. אבל למרות מה שאפשר לחשוב, הן באמת יודעות לשיר, כפי שהן הוכיחו עם הבלדה "It Hurts". ה-auto-tune נמצא שם רק בשביל האווירה האלקטרונית/עתידנית. - כמו כן הקליפים שלהם לא מיועדים לאנשים הסובלים מאלרגיה לתלבושות מטורפות. ראו הוזהרתם. - עד כה הן הוציאו מיני-אלבום - "2NE1", ואלבום - "To Anyone". - יש להן תוכנית ריאליטי בת שתי עונות, בה ניתן לצפות כאן. - ל-"Fire" יצאו שני קליפים - "גירסת חלל" ו-"גירסת רחוב".
בתקופת הקידום של השיר הן הופיעו רק פעם אחת בשבוע בתוכניות טלוויזיה
(לעומת להקות קוריאניות אחרות שמופיעות בד"כ שלוש פעמים בשבוע). - הסינגל הבא אחרי "Fire" היה "I Don't Care" שבוצע גם בגירסת רגאיי. - לאחר שהן הוציאו את הסינגל "Try to Follow Me" ועד שהן הוציאו את האלבום הראשון שלהן עברו שבעה חודשים בהם הלהקה קצת נעלמה. - בתקופת האלבום הראשון שלהן, "To Anyone", הן קידמו שלושה שירים (במקום שניים כמקובל): "Can't Nobody", "Go Away" ו-"Clap Your Hands". כמו כן, הן לא קיצרו אף אחד מהשירים בהופעות שלהן בתכניות הטלוויזיה. - חודשיים אחרי שהן הוציאו את האלבום שלהן, הן הוציאו עוד סינגל - שיר הר&ב "It Hurts". -
2NE1 עובדות כרגע על אלבום אמריקאי בעזרת Will.i.am (ראפר מהבלאק אייד
פיז, למי שלא יודע). בימים אלה הן מוציאות לראשונה שיר ביפן - את הגירסה
האנגלית של Can't Nobody. בהצלחה להן. 3>
אמ... כתבתי קצת סיקורים/ביקורות על קייפופ וקיידרמה לאחרונה בשביל איזה פורום שדי שבק חיים, אז כדי לשמר אותן החלטתי לפרסם אותן פה (:
מדובר בסיקור על דרמה (Dream High), סיקור על זמרת (IU) וסיקור על להקה (2NE1).
הנה הסיקור על הדרמה:
שם הדרמה: Dream High ז'אנר: דרמה, רומנטיקה נושאים: בית ספר, מוזיקה, ריקוד, חיי איידולים ותעשיית הבידור בקוריאה מספר פרקים: 16 (נכון לכתיבת שורות אלה יצאו 11 פרקים). קאסט: סוזי (מהלהקה miss A) בתור גו המי טקיון (מהלהקה 2PM) בתור ג'ין גוק קים סו היון בתור סוֹנג סאם דונג האם אונג'ונג (מהלהקה T-ARA) בתור יון בק הי ווּיונג (מהלהקה 2PM) בתור ג'ייסון IU בתור קים פילסוק אום קי ג'ון בתור קאנג או היוק JYP (הזמר והמנכ"ל של החברה JYP Entertainment) בתור יאנג ג'ין מאן תקציר:
הסדרה מספרת את סיפורים של שישה תלמידים שלומדים בתיכון לאמנויות קירין,
שמכשיר את התלמידים להיות איידולים, ועל הדרך שהם עושים במטרה להגשים את
חלומם להיות כוכבים. הסדרה כוללת שירים, ריקודים ומציגה את הצד האמיתי של
תעשיית הבידור של דרום קוריאה. דמויות: ספוילרים מינימליים -
Spoiler:
גו המי -
נערה חזקה ובטוחה בעצמה, שמסתירה עבר עצוב. היא חלמה להיות זמרת קלאסית,
אבל לאחר התמוטטות המשפחה שלה היא נאלצה להרשם לתיכון קירין. נמצאת במשולש
אהבה עם סאם דונג וג'ין גוק. ג'ין גוק - רקדן מוכשר, אך תלמיד בעייתי בבית הספר. מצב משפחתו לא ברור. סונג סאם דונג - נער כפרי וטוב לב. התאהב בגו המי ממבט ראשון והלך בעקבותייה ללמוד בתיכון קירין. שם הוא מגלה את כישרונו המוזיקלי. יון בק הי - חברתה הטובה ומעריצתה של המי, שנרשמת עימה ללימודים, ומתחרה בה. ג'ייסון - קוריאני אמריקאי. הנער הכי פופולרי והרקדן הכי טוב בבית הספר. בעל נימוסים אמריקאיים. קים פיל סוק - מהזמרות המוכשרות בבית הספר, אך בעיה של עודף משקל מונעת ממנה לזכות בהערכה הראויה לה. פאנגירל של ג'ייסון. קאנג או היוק - מורה שרוב תלמידיו נכשלים, ונמצא בסכנת פיטורים. הוא הופך למחנך של ג'ין גוק, המי, סאם דונג ובהמשך פיל סוק. יאנג ג'ין מאן - חבר ילדות של המורה קאנג; הוא מוצא עבודה בתור מורה לאנגלית בתיכון קירין, ונהיה הכוריאוגרף של כיתתו של קאנג.
דעה אישית:
בד"כ יש לי רתיעה מדרמות אסייתיות בגלל טראומות מהעבר, אבל התעניינתי
בסדרה הזאת בגלל הקאסט שמורכב בעיקר מזמרים (בעיקר מ-JYPE, כפי שניתן
לראות; אבל משחקת שם גם IU אהובתי) והנושא המעניין. ציפיתי שהמשחק יהיה
גרוע ושהכל יהיה קיטשי ומעפן ושאני אצחק על זה, אבל הסתבר שזו אחלה סדרה!
לא הייתי קוראת לה סדרת איכות או משהו, והמשחק נע בין בינוני לטוב ולא יותר
מזה, אבל בכל זאת אני ממש נהנית ממנה. כמו שכתוב בתקציר, הסדרה מתיימרת
להראות את הצד האמיתי של תעשיית הבידור הקוריאנית... כמובן שהיא לא מראה
הכל, אין התייחסות לניצול של זמרים בתעשייה או לעובדה שזמרים בקוריאה
חייבים להסתיר את חיי האהבה שלהם - בקיצור, אין התייחסות לנושאים מעוררי
מחלוקת. דבר צפוי בהתחשב בעובדה שהחברה JYPE משתתפת בהפקה. אבל הסדרה כן
מציגה את הקושי של הזמרים והעבודה הקשה שלהם, ואת הערכים שמקדשת התעשייה. העלילה לפעמים קצת מופרכת אבל לא טיפשית בצורה בלתי יאומנת - בסה"כ טובה. הדמויות
טובות גם. הן מעוררות סימפטיה (כשהן אמורות) והן לא חד מימדיות. בולטים
במיוחד ג'ייסון ופילסוק - ואני לא רק אומרת את זה בגלל שאני מעריצה של IU;
הם ממש ממש חמודים ביחד. פילסוק היא פאנגירל אבל היא לא פסיכית לגמרי. היה קטע
איתם שמאוד איכזב אותי (בנוגע למשקל של פילסוק), אבל אני מניחה שלא הייתי
צריכה לצפות ליותר. וגם אחרי הקטע הזה הם המשיכו להיות חמודים.
היום בערב הוצאתי את הכלב שלי לטיול. הקפנו את הפארק והגענו לשדרה. באמצע השדרה הייתה חתולה.
היא נראיתה מעט צעירה, או שאולי היא סתם קטנה.
היא הסתכלה עליי ועל הכלב וייללה.
התקרבתי אליה, היא לא התרחקה. הושטתי אליה היד, היא לא התרחקה.
ליטפתי אותה. הפרווה שלה לא הייתה מאוד רכה.
היא הוסיפה ליילל וניגשה לכלב שלי, שהיה אדיש לחלוטין למתרחש, כהרגלו. היא ניסתה להתחכך בחזה שלו, כהרגלם של חתולים חמודים. הוא נרתע. היא המשיכה לנסות, הוא ברח. בסוף היא עיצבנה אותו והוא גירגר ו"תקף" אותה (לא היה נזק, הוא סתם עשה קולות והראה שיניים).
למרות זאת היא הלכה איתנו את כל השדרה, וכל הזמן ניסתה להגיע אל הכלב שלי. בסוף נפגשנו עם פקינז חביב והיא החליטה להתמקד בו ובבעלים שלו, כי הכלב שלי מיהר הביתה.
כל השנים האחרונות אני מפחדת להיות החתולה הזאת. לחפש קירבה של אנשים ולהתקל בכזאת רתיעה, ולבסוף בתקיפה.
אני יודעת שאין לי סיכוי להתחבר עם אנשים אם אני אמשיך לפחד. אבל זה קשה לי.
***
קיבלתי את תעודת המחצית שלי, אפילו שלא רציתי אותה. חשבתי שלא יתנו לי אותה אם אני לא אופיע ביום התעודות. אבל המורה שלי הביא לי אותה היום בכל זאת.
הנזק שעשיתי לעצמי הוא עצום. נכשלתי ב-3 מקצועות. בשאר המקצועות, ציון שנע בין 65 ל75. הציון הכי גבוה - 95 באנגלית.
כמובן שידעתי את זה, אבל זה לא היה כתוב לי על נייר עד עכשיו, ולא ראיתי את הכל בבת אחת.
וכמובן שגם בשנים קודמות התעודות שלי (למיטב ידיעתי) נראו ככה... אבל אז לא קיבלתי אותן, אז אני לא יודעת.
אני מרגישה טיפשה. לא בגלל הציונים, כמובן שציונים אינם מדד לאינטליגנציה. אני מרגישה טיפשה כי אני ממשיכה לעשות לעצמי את זה. כי אפילו עכשיו אני כותבת את הפוסט הזה ב02:02 בלילה למרות שיש לי לימודים מחר.
פשוט נמאס לי מהמסגרת הזאת. אני מרגישה שהיא מוציאה את כל האנרגיות ממני. כל פעם שאני הולכת לשם אני חושבת מחשבות דיכאוניות, כשאין משהו שיסיח את דעתי אני על סף דמעות (מילולית, אני כמעט בוכה).
עוד כמה זמן אני אוכל לשרוד במקום שאין לי בו אף אחד? הן אומרות לי שלא יהיו לי חברים/מכרים אם אני לא אלך באופן סדיר. אבל כן ניסיתי לעשות את זה, ממש עשיתי את כל מה שיכולתי, נתתי את כל מה שיכולתי לתת. בגלל שהתוצאה לא הייתה מושלמת, אתן אומרות שהמאמצים שלי בטלים? ואח"כ אתן מנסות ללמד אותי לא להיות פרפקציוניסטית ולא לחשוב ש"זה הכל או לא כלום"?
ומה יצא מהמאמצים שלי? עכשיו התלמידות שאני איתן בקבוצה באזרחות לא קראו לי כדי לעשות את מטלת הביצוע וקיבלתי 0, ואף אחד לא הודיע לי שמצטלמים לספר מחזור. אני לא קיימת שם. וואקום.
מה שהכי מכביד עליי... זו העובדה שאני כבר בכיתה י"ב ואני עדיין ככה. אני לא יודעת למה אבל בכיתה י"א הייתי בטוחה שבכיתה י"ב כל בעיותיי ייפתרו באורך קסם ושיהיו לי חברים ושאני אקבל ציונים טובים ושאני אלך כל יום... כנראה בגלל שהפסיכולוגית אמרה לי שאם אני אמשיך באותה מגמה אני אהיה במצב ממש טוב. אבל במקום זה באה הירידה הזאת... ובאמת ירדתי נמוך.
***
יש לי ראיון לשירות לאומי ביום שלישי. אני באמת לא רוצה להתראיין כשאני במצב כזה. אין לי מושג מה אני אגיד אם ישאלו אותי על בית הספר.