אני מרגישה לבד . אני מרגישה בודדה .
אני לא יודעת למה . גם פה . בישרא . אני מרגישה
כ"כ לבד . כאילו כבר לאף אחד לא מזיז
מה עובר עליי . במציאות ? החיים שלי מושלמים .
יש לי חבר , חברות מדהימות ,
אולי ריבים קטנים אבל זה לא משנה ,
יש לי ידידים מדהימים , ציונים מוצלחים .
אבל אחרי כל זה ?
אני עדיין מרגישה לבד . כאילו חסר לי משהו .
אולי זאת דורון . החברה הכי טובה שלי .
החברה מהילדות . שלא ראיתי אותה כמעט שנה .
אתמול . ראיתי אותה . אולי זה
סיבב לי את הראש . להזכר בהכל . בילדות השמחה .
בחברה הכי טובה . באהבה .
בלב . להזכר שאני קיימת . וכן . שראיתי אותה .
בכיתי . לא סתם בכי . בכי מהלב .
רצתי אליה ובאותו הרגע כל זכרונות הילדות חלפו בראשי .
ילדות מדהימה . אני לא יודעת למה .
אני לא יודעת למה אני בוכה כל פעם מחדש , וסתם .
בלי סיבה . פתאום ככה . אני מרגישה עצב בלב ובוכה .
אף אחד מהמשפחה שלי לא מת .
רק שתי הסבתות רבות שלי , אבל התגברתי על זה .
טוב על מי אני עובדת . אני "מדברת" איתן
בלילות . מספרת להן מה עובר עליי . אבל עדיין .
מרגישה עצב בלב . אני כ"כ לא מבינה למה .
כל הזמן ברגעים הכי שמחים . משהו הורס . משהו מבפנים .
משהו שאין לי מושג מה הוא , גורם לי
לפרוץ בבכי . לאבד את שמחת החיים שלי .
אולי אני מגזימה . כי שאני רואה את חבר שלי במציאות .
יש לי שמחה ואני מרגישה אהבה .
אבל לא . אני יודעת שמשהו קורה לי .
יותר נכון חושבת ככה . אומרים לי שזה כלום .
אני יפה , ואני מדגמנת ואני לא באה להשוויץ .
אני שוב מזכירה -
אני מרגישה בעצם לא . אני יודעת ובטוחה שהחיים שלי נפלאים ומושלמים .
אבל תמיד איכשהו אני מרגישה שמשהו חסר .
או מישהו . בקיצור ? אין לי מושג מה עובר עליי .
אני לא החלטתית אני מרגישה שבורה .
שאני רואה את החברות המדהימות שלי שתמיד שם
שאני צריכה אותן , אני רואה את כל הידידים
שלי שאכפת להם ממני , אני רואה את חבר שלי ,
אני רואה את המשפחה שלי , אני רואה כל כך הרבה
דברים שגורמים לי להאמין שההרגשה
הזאת היא טיפשה . אבל כל דבר קטן יגרום לי לבכות .
אולי זה בגלל שאני רגישה ? אולי זה
סתם כי אני ילדה מפגרת ? אולי אני לא מבינה שיש משהו שמפריע ?
אולי הכל סתם דמיון ?
תעזרו לי . אני מתחננת . אני לא יכולה יותר .
מישהו שונא אותי אולי ?