Silent Wind

פוסט קודם פסקה שלמה הכנתי את הקרקע לעיקר אבל נשאבתי לרעיון אחר ושכחתי ממנו לגמרי.

הרגשתי שמחה ושלווה זמן ארוך מהרגיל. אבל המחשבה שברגע מסוים זה יגמר צפה שם בראש תמיד. תקופת הדאון תגיע מתישהו.

ידעתי שהגישה הנכונה, היא כמובן לקחת את הידיעה שירידה תגיע ולראות בכך סיבה עוד יותר גדולה להעריך ולנצל את התקופה הנוכחית. העלייה.

ואכן התעלמתי מהירידה הקרבת. אמנם החשש עדיין האפיל והטיל צל.

קיים. עומד בפינה ומחכה בציפייה.

הוא לוחש לי.

"אני בא."

-

ואכן הנפילה באה. לתקופת זמן קצרה של חצי יום +-. והיא כבר אחריי.

כנראה שהיא לא הייתה כזאת רצינית. אולי כי לא נתתי לה כוח עליי.

ועכשיו כבר עלייה שוב :)

-

הרעיון שאליו נשאבתי פעם קודמת. שדבר שקרה בחיים שלי, לא כזה משמעותי ולא אידיאלי לי - אפילו בתקופה נראה כקטסטרופלי, אם משהו לא היה קורה.

אני רק יכול לשער אך נדמה לי שכל המציאות של מי שאני הייתה שונה לגמרי.

בעצם זה סה"כ כמו באפקט הפרפר. בהשלכה על חיי שלי.

די הדהים אותי לעכל את עומק תהום ההבדל.

בניגוד לחברים שסיפרתי להם.