אפקט האקס

'מאור.. אני מצטערת..' ניסיתי לפגוע כמה שפחות. 'אני פשוט לא חושבת שזה זז לאנשהו'. מהצד השני של הקו נשמעה דממה שדמתה לנצח. 'טוב.. אוקי. ביי'. תמצות של הרגשות הכועסים שלו למשפט בן שלוש מילים וניתוק מהיר שבא אחריהן. 'ביי' אמרתי בשקט כשבעצם אני יודעת שהוא כבר לא שומע.

את הפרידה ממאור עשיתי מהמלתחות של הבריכה. מרגע לרגע העניינים נהיו יותר מסריחים והרגשתי שכדי להיות הוגנת איתו, לפחות קצת, אני צריכה לחתוך את זה לפני שהסיפור יגדל ויתווספו לו עוד אירועים כאלו ואחרים. כמה דקות אח"כ, כשיצאתי בחזרה לכולם, קיבלתי ממנו שיחה. 'אני רוצה לדעת את האמת'. 'מה זאת אומרת את האמת?', 'את האמת!', 'מה זה אמת?' צחקתי, 'אם יש מישהו אחר?!' קיוויתי שהוא לא יענה על זה. הוא ענה. 'כן..' מיד הטון שלי נהיה הרבה פחות עליז, הרבה פחות חזק, הרבה פחות אמיץ. 'בת זונה'. סכין בלב. ניתוק. דקה של הלם.

'נו ? איך הלך?' נטלי שאלה כשיצאתי מהמלתחות, 'בסדר.. הוא כועס. אני מבינה אותו', אמרתי לה ומיהרתי להחליף נושא. בשעות הבאות ביליתי עם תאיר, עוז ואלון צמוד-צמוד, חזרתי הביתה בחמש בערך להתארגן ויצאתי שוב לפארק בשבע וחצי. 'השתקה בנשיקה'. זה היה המוטיב של אלון. לא לתת לי לסיים משפט, להשעין אותי אחורה ולתת לי צרפות לוהט בן חצי דקה. טוויסטים ומשחקי לשון. הבן אדם אוהב אקשן.

בלילה כשחזרתי הביתה וניסיתי להרדם המון מחשבות עקצו לי את הרכות מפנים, מאיימות לפרוץ אותן ולפוצץ לי את הראש. מצד אחד הרגשתי רע על מה שעשיתי למאור, אבל אני ידועה כרודפת סיכונים. או מניאקים. או שניהם. מצד שני הרגשתי משוחררת. העפתי מבט למזוודה ששכבה על השולחן שלי ובה כמה דברים שכבר הכנתי לטיסה לטורקיה מחרתיים- בגד ים, 3 חולצות, זוג כפכפים וחצאית. 'יש עוד יומיים, למה לארוז הכל עכשיו?'. עצלנית שכמוני. בסוף נרדמתי. נדמה לי שרדפו אותי כמה סיוטים באותו לילה, אבל גם אם כן- הם התפוגגו במהירות. יום שבת של חופש גדול, 11:30 בבוקר. אני תולה כביסה לבושה באובר-סייזד טי שירט ושורט בצבע ירוק חסרי התאמה לחלוטין, משקפיים עם מסגלת כסופה-סגולה מחליקות על אפי כשאני מנסה לאזן את הנייד בין האוזן כתף ותוך כדי לתלות חולצה בגובה מטר שמונים, צלצול קצר ואחריו קול מועדד- 'בוקר טוב' אלון עונה לי לטלפון, 'בוקר מצוין' אני מצחקקת באלגנטיות, ליידי. אני מדברת איתו על הטיסה לטורקיה ביום שאחרי, על זה שהוא חוזר הביתה למושב היום [כי הרי הוא ישן אצל עוז יומיים], על כל מיני שטויות במטוסים, כמובן גם על מתי שוב נפגשים. את 'יחסינו לאן' העדפתי לחסוך כדי לא להבריח, ביחוד לא ביום השני, למרות שממש לא הייתי בטוחה. בצדק.

בקיצור, טסתי לטורקיה. הקלאב היה מדהים והייתה לנו סוויטה ענקית עם בריכה פרטית. האוכל היה טוב, המופעים מעולים, פארק המים סיפק את הסחורה וגם הגלים בחוף הצמוד. נופש לא ארוך- חמישה לילות. אני, אמאבא, 2 אחים ועוד 4 משפחות. טיול קצר ל'טיילת' שהסתכם בזוג נעלי 'פומה' חצי פתוחות ב-20 ש"ח והטרדה מינית אחת, טיול לשוק שבוטל (לפחות לנו, הבנות. מפונקות שכמונו) עקב החום הכבד והוחלף בבטן-גב בבריכה, בתוספת הרבה free ice, fast food וצחוקים עם אמא ודודה, ושתי טיסות קצרצרות במטוס צפוף ומעופש. טורקיה נו.

ביום שחזרתי קיבלתי שיחה ממאור.  הוא עדיין כועס. אני לא מאמינה! צעקות, איומים עליי ועל אלון, 'אני יודע איפה הוא גר, יש לי חברים מהמקיף שלו יפוצצו אותו מכות'. עבריין. ידעתי שמשהו מסריח עוד כשראיתי את החיבה המוגזמת לכדורגל, זהב ומזרחית. לא התרגשתי. הוא הרי לא באמת יגע בי. מקווה שגם לא באלון. כמה מפתיע, באותו ערב קיבלתי שיחה גם מהוד מעלתו, הבחור שגרם לי לשבת בבית תחת איומים. אלון. 'שמעי, אני לא יודע.. אני חושב שכדאי לך לחזור למאור הזה וזהו.. אני לא אוהב אותך' הוא אמר בפחד. שפן. רכרוכי. 'אני חושבת שאני לא אהיה עם אף אחד מכם' עניתי בקרירות ונתקתי את השיחה. מניאק.

אפקט האקס

הסיפור עם מאור לא הסתכם בזה. חוסר החלטיות מצידו ובקשה לחזור כמה פעמים, אפילו הסכמה אחת מצידי שנלקחה חזרה אחרי שבוע.

לחזור להיות ידידים. לריב. לומר שהוא מתגעגע. מבטים בבית הספר. נסיונות שווא לגרום לי לקנאה. משום מה אפקט האקס לא שיחק פה תפקיד. המטרה הייתה רק להראות לו כמה שהוא עלוב ושאני שווה משהו. דבר שהוגבר כשהוא החליט שהוא מרים יד. סטירה אחת בבית הספר שהוא הואיל בטובו להעניק לי זיכתה אותו בכאפת חזרה מצלצלת לעיניי בנות הכיתה שלו + החברות שלי, וגם בהשעיה מבית הספר ליום אחד, עם אופציה מצידי לפנות למשטרה על הטרדה והרמת יד. כשנמאס לו להיות חסר החלטיות כלפיי והוא התחיל לצאת עם מישהי חדשה זה לא הזיז לי. היא גם לא מבית הספר שלי, אין סיבה שזה יפריע. להיפך- מזל טוב. מידי פעם הייתי רואה אותו בכניסה למועדונים, מחכה לליטל. ככה קראו לה. הם היו ביחד עד לא מזמן, מה שעורר את אפקט האקס. מיד שראיתי את עדכונו בפייסבוק ש'זהו נגמר', שמחה לא מוסברת פרצה בי. עלוב כבר אמרתי?

השיר: [אין]

אם היה, זה בטח היה משהו מזרחי כבד.

אפקט ה(כאילו)אקס

עם אלון לעומת זאת, אפקט האקס היה הרבה יותר משמעותי. לרגע לא חדל בי הרצון להראות לו מה הוא הפסיד, ואיזה אפס הוא יצא כשהוא אמר לי לחזור למאור. עם עוז נשארתי בקשר, ויש לי ולאלון המון חברים משותפים. הוא עדיין אפס. ביום הולדת של חברה משותפת לפני 4 חודשים הוא לא אמר שלום, זרק מבטים מתנשאים, וכשנשאל 'מה היה לך עם נטע?' הוא קרץ והלך. אני צפויה לראות אותו בכל מסיבה. גם בזו שבשבוע הבא וגם בזו שאחריה. אני לא מפסיקה לדמיין את הרגע שאני אגרום לו להצטער ולבקש סליחה, להתקרב אליי ולצפות לנשיקה. ואז, כשאני ארגיש את הבל פיו והוא יתחיל לעצום חצי עין, אני אלחש לו בשקט 'too late, babe', אסתובב ואלך משם. אשאיר אותו לבד, בודד, מרוחק, בחושך.

השיר: [אין]

היה קצר מידי כדי שיספיק להיות