אפקט האקס

'זהו! נמאס לי משניהם, ועכשיו באלי חופש!' כתבתי לתומר בערך בשתים עשרה בלילה. 'סוף סוף! עכשיו תוכלי להיות שלי קצת' הוא כתב בתוספת סמיילי קורץ. 'תומר תירגע D; חחח'. 'נרגעתי'. תומר ואני היינו ידידים קרובים. לא פיזית, לא גרנו קרוב. מצד שני- אף אחד לא גר קרוב אליי. גם אותו הכרתי דרך תאיר, שבועיים לפני החופש, בבריכה. שמרנו על הקשר והתכתבנו באייסיקיו. הוא ידע את כל הסיפורים, הכיר את כל הבחורים. אפילו למד בבית הספר של אלון. סלב.

-הזמן: סוף יולי 2009, המקום: הממ"ד בבית שלי-

'אז מתי אתה בא לבקר אותי?!' שאלתי אותו את השאלה הקבועה שהתנגנה בכל שיחה שלנו מאז אותה פגישת היכרות קצרצרה אי שם בשלהי כיתה ז'. 'לא יודע, מתי שיהיה זמן. זה רחוק'. 'תירוצים תירוצים, עוד פחות מחודש נגמר החופש!' צחקתי. בפנים לא. התגעגעתי לראפר המסטול הזה, לא היה לי מספיק ממנו בשיחות התכתבות עד אמצע הלילה. רציתי ללכת איתו מכות, לצאת איתו לבריכה ולשבת איתו מסטולה בפארק. ידידים בנפש. אולי קצת יותר. 'טוב נו אני אבוא מחר' הוא אמר לי. 'חחח נו אני רצינית!' 'גם אני'. 'באמת תבוא מחר?' שאלתי, מתפללת שהוא לא עובד עליי. 'כן. אני אקח אוטובוס בבוקר ותפגשי אותי בתחנה מרכזית'. אם ללב שלי היה ספיקר, היו חושבים שאני ערס במכונית ספורט ששומע שירים על פול ווליום ומרעיד את הרחוב מעוצמת הבס.

לא האמנתי על עצמי. 'חופש גדול ואני קמה בתשע בבוקר? על מה ולמה?!'ואז נזכרתי. תומר מגיע. התקלחתי, התלבשתי, התאבזרתי במפתחות ומשקפי שמש ויצאתי. 'איפה אתה?' התקשרתי אליו מהכניסה לתחנה המרכזית, 'ליד השלט הצהוב הגדול' הוא אמר לי. זה מולי. 'לא אתה לא, אני מולו ואין פה אף אחד.' הוא קם מהספסל שהוא ישב עליו והסתכל אל מעבר הגדר הנמוכה, 'אהה, אתה כן פה.' צחקתי וניתקתי. הוא ניגש עליי, הוא לבש חולצה לבנה והיה לו תיק גב שחור וכובע. 'מה קורה מאמי?' הוא חייך ונתן לי נשיקה בלחי וחיבוק. 'הכל מצוין! התגעגעתי!' אמרתי לו והתחלנו ללכת. 'מאיפה נתחיל?' שאלתי, לדעת כיוון. 'מאיפה שבא לך. אבל לא בריכה כי ממש אין לי כח'.' יש לו כח. הוא פשוט מתבייש בבטן שלו, הוא אמר לי את זה פעם. נקבה!' 'אין בעיה' צחקתי לעצמי, 'נתחיל בפארק', התקדמנו במעלה השביל החצי חום-חצי לבן שהזכיר לי את ההליכות לבד בכיתה ד'. 'אם אני דורכת על לבן אני פסולה!' הייתי אומרת לעצמי, וכועסת בכל פעם מחדש כשהיה קו שלם של לבנים לבנות. בדרך שמענו מוזיקה. המוזיקה של תומר היא מוזיקה מאוד ספציפית, אבל אהבתי את הסגנון. הוא היה שומע ראפ כבד לרוב, אבל כל עוד זה היה באנגלית לא היה אכפת לי. באיזשהו שלב ביקשתי ממנו שישיר משהו, כי הוא תמיד משמיע לי שירים שלו כשאנחנו מדברים בוידאו. 'לא נו. אני מתבייש' הוא אמר לי ועשה פרצוף של בחורה. 'איך לעזאזל הגעתי להיות בקשר עם הבחור הזה?! זה התחליף לידיד ההומו רק שהוא כל הזמן מפלרטט?' לשניה לא הבנתי את עצמי. אבל מהר מאוד הגיעה ההפרכה של 'הידיד ההומו'.

כשהגענו לפארק הריק (בכל זאת, 10 בבוקר, חופש גדול, אין הרבה משכימי קום שיצאו לפארק בשעה כזו. חוץ ממני ומתומר אולי) התפרסנו על הנדנדה העגולה. 'אני שונאת את הפארק הזה!' אמרתי לתומר בפעם השלישית שהשיער שלי נתפס בין החלקים של הנדנדה. הוא צחק, 'תירגעי, פשוט תאספי את השיער'. העברתי את הקוקו אל מעבר למסגרת העץ של הנדנדה ונשכבתי לאחור. הוא ישב קרוב אליי, היד שלו מעל הבטן שלי והוא נשען עליה עם גופו. הוא הסתכל לי בעיניים, החזרתי לו מבט חודר ואחרי כמה שניות הסתובבתי. אין סיבה שאני אמשיך לנעוץ בו מבט נוקב כל עוד שום דבר לא הולך לקרות. אחרי כמה דקות קיבלתי צלצול מליאת, חברה מהכיתה. קבעתי איתה יום קודם שהיא תבוא איתנו לבריכה. שכחתי להודיע שלא הולכים לשם בסוף. 'שומעת נטוש? אני בבריכה עם ליאור וענבל, אתם באים?' היא שאלה. פדיחה. 'שמעי, אנחנו בפארק עכשיו, ותומר לא רוצה להכנס לבריכה. נבוא עוד מעט ותצאו לומר שלום סבבה?' 'סבבה' היא ענתה לי ונתקה את השיחה. 'יאללה, הולכים' דרבנתי את תומר והושטתי לו יד כדי שיקום. הוא קם ועמד צמוד אליי. סעמק למה אני נקלעת לתסביכים האלו כל פעם מחדש?