איזה דה-ז'הוו.
שוב אני פותחת עוד בלוג,אומרת לעצמי "מהיום דיאטה",ושוב מתמלאת במוטיבציה.
מאז ומתמיד היה לי חלום אחד,שתמיד ניסיתי להגשים-להיות רזה.
להיות שמנה זה לא מה שחושבים. זה הרבה מעבר,הרבה חוסר בטחון,תסכול,ייאוש ואי שביעות רצון מעצמך.
להיות שמנה זה להכנס לחנות,לראות בגד שאת כ"כ אוהבת-ולגלות שאין במידה או שהוא יושב עלייך מזעזע.
ללכת עם חברות ברחוב,להסתכל על הצל-ולראות שאת הכי רחבה.
לחכות לחורף כדי שהסווצ'רים יסתירו את השומנים,ולא תצטרכי להתקל בסיטואציה שכולם לובשים בגד ים בבריכה-ורק את עם חולצה ומכנס.
והכי חשוב-לדעת שאם רק היית רזה,החיים יכלו להראות מושלמים. שהרזון הוא החלק החסר והקשה להשגה הזה שישלים את הפאזל של החיים שלך.
אני לא רוצה להמשיך להיות כזאתי.
נמאס לי להיות היוצאת דופן מבין החברות.
אני יודעת שאם אני אשיג את הרזון הזה,אני אגיע לשיאי האושר.
הרבה עשו את זה. גם אני יכולה.
בהצלחה לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A dreamer girl
