לא משנה כמה אני אמחק את הפוסטים הקודמים שלי, וכמה אני אשים אותם בטיוטות זה לא ישנה לעולם את העובדה 

שאני לא יכולה לכתוב פריקה אמיתית ,מהלב כמו שאני אוהבת ...

כי קוראים אצלי די הרבה אנשים שאני מכירה.

אני לא מתעצבנת מזה או משהו, זה מחמיא לי ואני מאוד שמחה ואפילו די מופתעת לגלות שיש אשכרה אנשים שקוראים את מה שאני כותבת

את מה שאני מרגישה, את המחשבות שלי את החוויות שלי...את החיים שלי.

בהתחלה שמחתי שקוראים כאן ומגיבים , אתם יודעים..זה טוב לאגו (:

אבל ברגע שאומרים לך "הי קראתי אצלך בבלוג ו..." זה קצת מביך. וברגע שזה קצת (הרבה) חוזר על עצמו אתה לא באמת יכול לכתוב מה שאתה רוצה.

אז בואו לא נשכח למה ישראבלוג נועד ונמשיך לכתוב מהלב.

אני לא אמחק את הבלוג כי זה קצת אכזרי. רציתי כל כך הרבה פעמים אז למה שעכשיו זה ילך לי?

אני רק עוברת דירה, עוברת מסך.. 

אני עוברת בלוג ,

אז שלומות לכם :P

אז מה...ככה זה יהיה כל פעם? כל השנה? כל שבוע?...

כנראה. 

אז כל ראשון יש לי שעתיים או שלוש שעות חופשיות, ובזמן הזה אני כאן, בבית שלי.

זה די נחמד ככה להתנתק מהכל לכמה זמן ואז לחזור למציאות, לפאקינג שעתיים אנגלית -.-

העיקר לפני זה אני רואה אותו קצת .

אז עוד מעט יום האהבה , יום שלישי ,אנחנו עדיין לא חשבנו על משהו..אולי פיקניק ?

נחמד לכתוב "אנחנו" ולא "אני" (: