לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך פגשתי את אבא


ילדים, כבר בגיל 13 אבא שלכם חשד שהוא הומו, אבל עד שהוא הפך לשלם עם הרעיון והתחיל אפילו להנות מזה - לקח לו למעלה מעשור. זה הסיפור על איך פגשתי את אבא שלכם.

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2011

פרק 28 - בושות עם חברים?


ילדים, אחד השלבים החשובים ביותר בביסוס זוגיות הוא מבחן החברים - או יותר נכון - מה החברים של כל צד חושבים על הצד השני. למזלי עם אביכם זה היה קל, החברים שלו נהדרים, ואפילו יצא לי לפגוש אותם די מהר - וזו היתה אהבה ממבט ראשון! אבל לא על אביכם רציתי לספר לכם, אלא על רותם.

 

כמו שאתם זוכרים, רותם ואני יצאנו כבר מספר שבועות, כשבדרך גם הספקתי לצאת מהארון בפני ההורים שלי, והכל הלך ממש כמו שצריך. היו לנו כמה דייטים מעולים, כמה שיחות טלפון, והרבה התכתבויות - אפילו הספקתי לבקר אצלו בבית ולהכיר מקרוב את החדר שלו. ערב אחד הציע לי רותם להצטרף אליו ואל החברים שלו מהאוניברסיטה בפאב תל אביבי. חשוב לציין שמבחינתי מדובר היה בצעד רציני, בכל זאת עד אז הבחורים היחידים שפגשתי חברים שלהם (או משפחה) היו יניב ודורון - וגם זה היה לאחר שהגדרנו את עצמנו כ"חברים". מצד שני, אביכם מעולם לא היה ממש טוב בכללי משחק הדייטינג המוזר ולכן אמרתי לרותם "למה לא?" ותאמנו להפגש.

 

מכיוון שנפגשנו בתל אביב, כל אחד מאיתנו הגיע ברכב שלו באופן עצמאי. מה שאומר שהייתי לבדי, בתל אביב, העיר שפורקה לה יחדיו, ובדרך איבדה את כל הפניות שמאלה ואת כל החניות. כמו שאתם יודעים ילדים, לאביכם היה רומן ארוך עם העיר תל אביב, מצד אחד אהבה גדולה לטיולים רגליים ברחובותיה, ומהצד השני שנאה עזה לחיפושי חניה ולהתברברות כללית ברחובות צרים ומבוכיים. אך עולם הדייטינג סיפק לאביכם שיעור מעשי בהכרת תל אביב - בכל פעם הבחור התגורר באיזור שונה של תל אביב, כך שלבסוף חוברה לה מפה די טובה של תל אביב במוחו של אביכם. מה שכן, עד היום אני מגלה איזורים חדשים שלא הייתי מודע לקיומם, או מעברי תולעת בין איזורים מוכרים שלכאורה היו מנותקים.

 

אז דווקא למצוא את הרחוב של הפאב לא היה קשה מידי, הוא היה ברחוב די ראשי, אבל למצוא שם חניה... אחרי סיבובים של כ-45 דקות נמצאה החניה המיוחלת ואביכם עשה את דרכו בהליכה לכיוון המקום. אחרי שהגעתי לכניסה למקום הרמתי טלפון לרותם, מסתבר שהוא וחבריו גם עדיין לא הגיעו והם במרחק 5 דקות הליכה. המתנתי להם עד שהגיעו, וכשניסינו להכנס גילינו לתדהמתנו שאנחנו לא מספיק מבוגרים בשביל הפאב הזה. אין ספק שסלקציה היא דבר מכוער, בייחוד כשאתה בצד המסולק. למזלנו, כל חבריו של רותם היו בגיל המותר, רק אני והוא היינו בעיתיים. לאחר משא ומתן (והרבה עיניים) של אחת מידידותיו עם המארח - הוכנסנו למקום.

 

זה היה פאב טיפוסי, שום דבר מעניין במיוחד - מוזיקה, אלכוהול, תל אביבים מוזרים, היה שם הכל. הזמנו בירות וניהלנו שיחה קלילה, כאשר אני יושב ליד רותם ומשתדל להתערב בשיחה כמיטב יכולתי. לצערי רובה נסוב סביב הלימודים שלהם באוניברסיטה, נושא שלא היה לי הרבה מה לתרום בו. זה יחסית קל להתנתק כשכולם שותים אלכוהול, אף אחד לא ממש שם לב, ומהר מאוד מצאתי את עצמי בעיקר בעמדת המקשיב, כאשר רותם מידי פעם שולח יד ומלטף לי את הרגל. בהחלט לא הסיטואציה הכי נחמדה שהייתי בה, אבל מה לא עושים בשביל חברים. או משהו.

 

אז לאחר שעתיים של שיחה עם החברים, הגיע החשבון המיוחל ועשינו את דרכנו אל מחוץ לפאב. כשהגיע הרגע להתפצל למכוניות, ביקש רותם סליחה מחבריו וליווה אותי כמה צעדים נוספים בדרך למכונית שלי. נפרדנו בנשיקה חושנית וחיבוק מתואם, וקבענו לדבר מאוחר יותר.

אחרי 2 דקות הייתי כבר בדרכי לרכב, לבד.

 

אני לא יודע על מה דיבר רותם עם חבריו אחרי שעזבתי אותם. אני כן יודע שבפני החברים של אבא מצאתי חן מיד, אז אני לא מאמין שעשיתי בושות מיוחדות. אך המציאות היתה שמרותם לא כל כך שמעתי בימים הבאים, הוא פשוט נעלם מתחת לרדאר.

 

כעבור כמעט שבוע ראיתי אותו פתאום במסנג'ר והחלטתי לשאול אותו מה קורה. רק אז הוא הודה שאכן יש בעיה. הוא אמנם לא אמר מפורשות "זה לא אתה, זה אני", אבל ככה בדיוק הריחה כל השיחה.

ילדים, לפעמים אתם עושים הכל לפי הספר, והצד השני הוא חומר-חתני מהסוג המשובח - אבל מה לעשות, הוא פשוט עדיין לא מספיק מוכן. ככה בדיוק זה היה עם רותם. במהלך השיחה הוא הסביר שקשה לו עם המחוייבות, וקשה לו להפתח ולהתקרב, וקשה לו שהקשר עוד לא רציני. אני הייתי עסוק בלהסביר לו שאם הוא לא יתן את כולו ויחלוק דברים - אין שום סיכוי שהקשר הזה יהיה אי פעם רציני. הוא אמר שזה ניסיון העבר שגרם לו לפתח מעטה הגנה.

 

אני לא מאמין כל כך בשכבות הגנה, כמו שאתם יודעים, הנפש שלנו חזקה מהכל - וכן, לפעמים קורה שמתאכזבים. אבל מי שלא מעז - לא מצליח.

אז אחרי שיחה כנה, אולי הכי כנה שהיתה עד אז עם רותם, החלטנו שזהו, נפרדים. האם זה היה בגלל שכשלתי במבחן החברים? האם בגלל משהו אחר? אין לדעת. אבל זו היתה עובדה - רותם הוא נחלת העבר.

 

בחודשיים שלאחר הפרידה מרותם, קצת בגללו וקצת בגללי פתחתי בדיאטת דייטינג. זה לא שלא היו התחלות, אבל שום דבר לא הוביל ממש למפגש. נהייתי מאוד בררן - אולי זו הדרך? כמה מצחיק שהבחור הבא הגיע מכיוון אחר לחלוטין...

 


סוף עונה 2!

נתראה עוד מספר שבועות בעונה השלישית, ואולי גם נמצא בדרך את אבא...

 

גיא

נכתב על ידי , 25/4/2011 00:56   בקטגוריות טיפים, פרידות, נשיקות  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיא בר-און ב-6/5/2011 16:37



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגיא בר-און אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גיא בר-און ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)