שלומות לכם ילדים רכים.
וסוטים.
אנו מודעים לעובדה שהתגעגעתם, קמלתם, נכמלתם בכמיהה רק כדי לקרוא את סיפורי השפע פה,
אך ילדים,
הרי לא למדתם מערוצי הפעוטות המובחרים,
שבשביל "הנאות צריך לחכות"?
אז הא לכם.
בטח חדי הדעת שביניכם,
וגם חלק מהמפגרים,
תוהים על סיבות עזיבתנו הפתאומיות. לצערי אני חייב לציין שלא מדובר בסיטואציה כ"כ סימפטית,
בעליל.
נתפסנו סוחרים בחלקי פעוטות בעירק המערבית.
ומאז, ישבנו בתא המעצר בבגדד חודשים שלמים,
עד שיום אחד נ' בחשכה,
עמית/תתי הנכבדת שחרר/ה נפיחה מכובדת שפתחה את צינורות הביוב האזוריים בכל המחוז,
ומשם ברחנו אל החופש.
מחמוד האסיר שישב תא מימנינו שיתף אותנו בפנינות חוכמותיו הרבות.
וכמו כן ניצלנו את זמננו הקצוב שם בלמידה אינטנסיבית של השפה העברית התקנית.
ומכאן, עשיתי משאלת לבב, לשפר את הרמה הכללית, המילולית, והויזואלית במכלול הבלוג.
אני מתעקשת, ורוצה, שהבלוג הזה יהוה אבן דרך בתרבות הבלוגים הישראלית,
אבן תרבות,
איכות,
הומור מתוחכם,
ואפוסים תנכ'יים!!
אפוּסים תנכיים!!!11
דעו לכם, פרעושי החביבים,
כי מחמוד לא היה עוד ערבי משונה בעל איבר קשקשים,
לא ולא!
תורה שלמה הייתה לו להכתיב לבני האומות המאוחדות, תורה שלמה
I say!
ומחמוד המשיח הגדול קם, כבש כובע גדול, נעל סנדל על כף רגלו הגבשושית
ואמר-
'איכות
זו לא מילה גסה
ושדיים בקונוטציה של איכות
גם לא!'
קקה ונקניקיה, ברית אחים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
