מקדש התק"ז

זה זמן רב שלא עדכנתי פה, וחבל, כי בלי האמונה בתנין המקורנן האדיר חייכם אפורים וריקים ממשמעות.

ולכן חזרתי! להפיץ אור וצהלה במישורי ליבכם הצחיחים ולהחזיר אתכם לחיקה של הביצה המצחינה והאוהבת!

טוב, האמת היא שזה שקר גס. בכלל חשבתי לסגור את הבלוג אבל אז הסתכלתי בפוסטים הקודמים ונפעמתי מגודל הכישרון שהפגנתי בכתיבה פה, ובתגובה לתהיה הנצחית והפילוסופית "לא חבל?" החלטתי שכן, באמת חבל.

אז ברוח הפוסטים הקודמים (רק בלי תמונות, כי אין זמן), אספר משל קצר:

שט לו התנין עם הקרניים והזקן יום אחד בנהר, ולפת-פתע נתקל בצפרדע.

הצפרדע אמרה לו: "בוא נשחק שש בש"

והתנין הסכים, כי כה גדול ואדיר הוא.

הם שיחקו שעה ארוכה והצפרדע ניצחה.

בא השקנאי ושאל את התנין: "אם אתה בורא העולם המקורנן והמזוקן והכל יכול, איך הפסדת במשחק לצפרדע פשוטה?"
והתנין, בקולו המתגלגל בהוד ובתניניות, אמר: "לא הייתי מרוכז, חשבתי על זה שנגמר לי היוגורט במקרר, ובכלל, אני אוהב יותר לשחק ב'בונוס'."
"בונוס?" השתוממו הצפרדע והשקנאי בקול אחד, "מה, המשחק הישן הזה שהיה במחשבים של הביצפר?"
והתנין הנהן לאישור והכל שקעו בנוסטלגיה נעימה ומעקצצת.

ומוסר ההשכל, קוראים יקרים, הוא לא ענווה, ולא שזיכרונות משותפים מאחדים ללבות, אלא שבונוס זה משחק ממש מגניב, ואם מישהו יודע איפה אני יכולה להוריד אותו, שיכתוב לי את הקישור בבקשה.

עוד על סדר היום- חשבתי שעל מנת לשתף את לבבותיכם הצעירים בחוכמת התנין ולעזור לכם להתחזק בירוקת הביצה, עליי להקים פינת יעוץ קטנה.

אלא שבשביל זה אתם צריכים לשאול אותי שאלות. אז אנא מיכם- שילחו את שאלותיכם למייל המצורף למעלה, או השאירו אותן בתגובות, ואל תשאירו את בלוגי ערירי וחסר תגובות כאילו שאין לי חברים.

ברכות ירקרקות ויום נעים!