הרוח הקרה נשבה על פניהם והעיפה קלות את שערם ,
הם דיברו . דיברו ודיברו .. כבר שעה שלמה .
הדמעות החלו לזלוג על פניה הענוגות והמילים ..
המילים שאמר יצרו חלל גדול בליבה .
לרגע הוא עמד - בשקט , מהוסס , מתלבט עם עצמו .
הוא ידע שיתגעגע אלייה כ"כ אבל לא הייתה
לו ברירה , הוא היה חייב לעזוב .
הוא אחז בידה והביט בעינייה שטופות הבכי ,
נשק קלות על שפתיה , נשיקה אחרונה ..

" ונפלתי לארץ , בשקט , עצמתי עיני , אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת מכל כאבי , מכל בדידותי ... "