בגובה של דוגמנית,במשקל של סופרת ועם תקציב של מזכירה
זה הבלוג אופנה שלי . |
| 3/2010
צ'ימון צ'ובה
תנו לי לספר לכם משהו שקצת זעזע את עולמי ביום שבת הקודם .
אחרי שיותר מדי זמן אני וטומי ישבנו בבית,ראינו סרטים בלפ טופ,קראנו את כל המוספים של העיתון סופ"ש וכבר צחצחנו את הבית
הכדור כדורסל החדש שכבר הספיק לצבור אבק קרץ לנו ממעלה הארון .
שמנו את השורט , נכנסנו לתוך הטי שירט ורק היה חסר מוזיקה של רמבו ברקע כדי להדגים כמה חדורי מוטיבציה היינו .
הגענו למגרש השכונתי שחצי ממנו היה תפוס ע"י בחורים יחסית מבוגרים שהיו בלהט המשחק ובחצי השני היו נערים בגילנו .
הם התמסרו בין הכדורים ,ניסו לקלוע לסל ,דיברו וצחקו ביניהם ואני וטומי היינו בבועה של עצמנו בתוך כל זה.
מבלי ששמנו לב פתאום הם התחילו לשחק משחק "אמיתי" של 3 על 3 ולא התביישו להתקל בנו עם הכתפיים ובכלליות להתעלם מהעובדה שאנחנו שם
כמובן שלי ולטומי לא ממש היה אכפת .מילא , הם היו מבקשים מאיתנו יפה לחכות עם המסירות שלנו אבל להתעלם מאיתנו בבוטות ועוד לצפות שנלך ? לא ולא .
כשאחד הכדורים שלהם כמעט פגע לי בראש שאלנו את הבחור המרכזי בסיפור שלנו
-פאוז -
שמעון תשובה, או בנימה שאולי הוא וחבריו יבינו יותר טוב - צ'ימון צ'ובה .
בחור רחב ושמן שמגיע לי לציצים עם עיניים ירוקות ,זקן של מתחילים ותחת שיכול לשמש ככורסה מדהימה למרפסת שלי .
-באק טו סטורי-
למה הם מתנהגים ככה ?
הבחור התחיל לצעוק שהוא ביקש מאיתנו ללכת והתעלמנו ממנו,מה שכמובן היה מגוחך.
זה לא שאני וטומי היינו שם עם עוד 5 אנשים שונים והיה קצר בתקשורת בינינו,זה רק אני או .. טומי .
עם תנועות ידיים מאיימות הוא הוסיף ש"אנחנו מפרים את חוקי המגרש" (שכתובים כמובן על שלט גדול ליד כל מגרש אספלט ובו הוראה מפורשת - תנו לצ'ימון וחבריו לשחק בכדור ולקלף בננות) ושהוא לא מתכוון לוותר לנו .
כשזרקנו לו מבט אדיש והמשכנו לשחק הוא זרק לנו את הכדור כ"כ רחוק שטומי הרגיש לרגע כמו כלבלב כי הוא רץ להביא אותו .
ברגע אחד ,כמו בענק הירוק, מילדה חיננית עם חולצה ורודה וקוקו נהפכתי למפלצת שהצ'ימון הזה יבין בקרוב מי היא באמת .
לקחתי לו את הכדור , צרחתי עליו שהוא בהמה וכשבצעדים קלילים התקרבתי לשולי המגרש והוא מלמל מאחוריי " נראה אותך עושה את זה "-
זרקתי לו את הכדור מחוץ למגרש.
באותו רגע,מבלי שמישהו הכין אותי - הוא דחף אותי קדימה בגב, בעט לי ברגל ,משך אותי בחזרה בחולצה וסינן קללה .
יכולתי להרגיש את הדממה במגרש כשבחצי השני שלו הבחורים המבוגרים עצרו הכל ופשוט כמו "גברים אמיתיים" עמדו והסתכלו .
סובבתי את הראש שלי בחזרה אליו,רצתי,דחפתי אותו קדימה ובעטתי בו כשבסלואו מושן מדהים טומי חזר עם הכדור והיה קרוב להרביץ לו.
יותר משהצ'ימון הזה הכאיב לי ,הידיעה שיש 25 גברים במגרש שראו איך הוא מרביץ לאישה ולא עושים כלום הכאיבה לי יותר .
זאת השכונה הצפונית והטובה שאני גרה בה ?
חברים שלו קלטו כמה חמור המעשה שלו ולקחו את הרגליים שלהם וברחו משם כשהוא עומד כמו בבון קטן באמצע מגרש וצועק ש"לא נוותר להם!! הם הפרו את החוקים!!"
ובמשך 20 דקות תמימות התנהל דו שיח של חברים שלו מרחוק
"צ'ימון,בוא כבר"
"לא מוותר להם!!!"
"צ'ימון,בחייאת,יש שם עוד מגרש"
"לא מתנהגים ככה!! הם הפרו את החוקים!!"
כשהוא הסתלק משם בסופו של דבר ביקשתי מטומי שנחזור מייד הבייתה,לא לפני שביררתי עם אחד האנשים שם איך קוראים לו , כדי שאמא שלו תוכל להיות ממש גאה בבן שלה הערב.
מבלי שהייתה לי איזושהי פיסת מידע על איפה הוא גר,איך קוראים להורים שלו ואם הוא בכלל מכאן מצאתי את המספר והודעתי לאחותו חגיגית שאם לאמא שלה אכפת ממנו כדאי לה להתקשר אליי לפני שאני מגישה תלונה במשטרה על תקיפה ופגיעה ברכוש.
הטלפון כמובן,לא צלצל . אבל לי זה לא היה משנה ממש,הרגשתי שעשיתי את שלי ונתתי את כל האנרגיה שאני יכולה כדי שדבר כזה לא יקרה שוב ע"י אותו ערס.
חשבתי לעצמי,מה יקרה אם אני אראה אותו ברחוב ? הרי הוא גר מרחק כמה בלוקים ממני ופחדתי שאני אהיה זו שאשפיל את הראש מפחד .
היום בבוקר,כשחיכיתי לקו אוטובוס שייקח אותי לעבודה, התיישבתי ליד גברת מנומנמת ומרחתי מייק אפ על הפנים .
לפני ישב חייל במדים עם גולגולת קצת מעוותת בדיוק כמו שהיה לצ'ימון שלנו , הפלא ופלא -זה היה צ'ימון.
מצאתי את עצמי לא מורידה ממנו את המבט (ולא מתשוקה ואהבה  ) ועם חיוך ציני על הפנים שרק מחכה שהוא יסתכל עליי כדי שאני אשאל אותו אם הוא הולך עכשיו לבסיס להרביץ לעוד כמה בנות .
אבל הוא התבייש,הסיט את המבט ,הסתכל על הגג של האוטובוס ומיהר לצאת מהדלת עוד לפני שהנהג פתח אותה .
כנראה שהוא הבין לפי מי מתנהלים ה"חוקים של המגרש" עכשיו 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
