כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

כמה היא ניסתה לא להתנצל, ושעם זאת אסלח...

כמה היא הביעה צורך ותלות בקשר הזה איתי, מתוך עמידה גאה שרק תירוץ לכאורה לא קשור שבר את השריון לרסיסים של דמע.

וכמה אני גאה ומתבייש שראיתי דרך הכל ולמרות שידעתי שהיא לא תרשה לעצמה להתנחם חיבקתי אותה. חיבקתי ואמרתי לה להוציא הכל, ושאני כאן ומחזיק אותה. היא חיבקה אותי חזרה לבערך שניה וחצי ואז התרחקה. הדפה אותי כמעט, בעיניים נפוחות וקול נשבר סיפרה על כל מיני חוויות, גבר אחר ואיזה מגע חצי מיני ושיכור לחלוטין. להתרחק ממני פיסית לא הספיק כנראה...

אני מבין האמת, אני לא גבר נשוי לראשונה. 

כמה זה טראגי שאני הדבר הכי קרוב שיש לה בחיים, וקשה לכמת כמה נורא היה אם לא הייתי?

הצעתי לה לדבר, היא העמידה פנים שאין לה צורך לדבר. ואז היא מתחילה, ולא מסוגלת להפסיק. 

אני חומל ומוחל, 

איך אמרתי, חבר טוב.

גם כשמהצד השני החברה לא כל כך טובה...