פאדג'ינג ליידי

ההתחלה.

פאק, זה סרט טוב. *.*

אני, אמא שלי, אח שלי וסבתא שלי הלכנו לקולנוע. ואמא ואח שלי בחרו לראות את קילרים - אני וסבתא הלכנו להתחלה.

בסופו של דבר התברר שהסרט שלנו מתחיל חצי שעה אחרי שלהם, אז אני וסבתא הסתובבנו בוואן.

לצערי הרב היה שם איזה אירוע שמשך את הערסים של באר שבע, וגם כמה אנשים נורמאליים ומעטים והוואן היה מפוצץ.><

בסופו של דבר נכנסנו לסרט. אני מודעת לעובדה המצערת שאני מתחילה לנשוך את עצמי כשאני רואה סרט מותח, אז גנבתי לקופאים כמה קשיות לפני הסרט.

הסרט היה מסובך ובלתי מובן בעליל חצי מהזמן, אבל בחצי השני הוא היה חכם כזה. ומעורר מחשבה. ונורא מותח ועם המון אקשן*~*

וליאונרדו דיקפריו שחקן ממש טוב. כל השחקנים בסרט היו מעולים. והסוף היה מפתיע נורא.

מה שכן, הסוף שאמור לחבר את כל הקצוות לא ממש עשה אתזה, וכולם נותרו בתהיה (כאילו, אלה שהבינו מה קרה בסרט. שלישמהאנשים החליטו לעזוב בהפסקה. O: ) האם המציאות היא בעצם חלום שכשמתים מתעוררים ממנו למציאות האמיתית.

ולא, אין לי מושג מה התשובה.

אז אני מבקשת- שאף אחד לא יקפוץ מבניינים בגלל שהוא חושב שהוא חולם.☺

~

סבתא שלי לא הבינה דבר אחד מהסרט. ואני לא מתפלאת. כשאמא שלי שאלה איך היה, סבתא ענתה "בדיוני מעל בדיוני... מעל בדיוני."

אי אפשר לצפות ממישהו שמתאר את הסרט "ההתחלה" בתור "בדיוני מעל בדיוני" שיגם יצילח להבין אותו☻ 

מצבי רוח משתנים זה מבאס.

יותר מבאס להרגיש אשמה כי אנשים מרגישים אשמה בגלל שהם לא שמו לב.

בסדר, זה ישתפר. מבטיחה.